בחזרה למקוֹרוֹת

22/07/08.

זה היה התאריך של הפוסט האחרון. מאז עברו 9 חודשים וארבעה ימים, כל כך הרבה דברים קרו מאז- כל כך מהר חלף לו הזמן.

התגעגתי לפינה הזאת שלי, פתאום הבנתי כמה היא הייתה הייתה חסרה לי בשנים האחרונות שהיתי אבל לא הייתי כאן, פתאום הבנתי שזה המקום שרציתי לשתף בחוויות המטורפות שעברתי בחצי שנה אחרונה, אבל פשוט לא מצאתי את הזמן להתיישב ולהתחיל לכתוב..

אני עומדת לפני שחרור מהצבא. עוד שבועיים זה יקרה. ביום ראשון העשירי למאי, ליתר דיוק. 14 יום ואני הופכת לסגן במיל'.

לא תופשת שזה באמת קורה, קשה מאוד לחשוב מה יהיה באזרחות לאחר כל כך הרבה זמן בתוך המסגרת של הצבא, בתוך מערבולת הרגשות של התפקיד המדהים שלי.

בפעם הקודמת כתבתי כאן שעברתי לתפקיד שיפתח אותי ויתן לעצמי מקום להתפתח בו ויחד איתו. לא מתחרטת לרגע על המעבר, כל שניה של מאבק הקשור להעברה הזאת הייתה שווה את זה!

אני אוהבת את התפקיד, את העשייה שלו ויותר מכל- את המשמעות שלו ושל מה שהוא מסמל ומעניק לאחרים.

והיום, כאשר בעוד 23 שעות נעמוד כולנו ונרכין את ראשנו בצפירה לזכר חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, אני חוזרת למקום שהיווה עבורי בית שני, בית שנתן לי תמיכה וכח ברגעים קשים והרגשה מצויינת ברגעים הטובים.

אוהבת את כולכם,

ברוכים השבים וברוכים הבאים.

סיון