הו , ישראבלוג. כמה זמן שלא הייתי כאן. אני נכנסת לכאן ורואה כמה החיים פה המשיכו ומקנאה שאיך שהוא, מתי שהוא, התנתקתי.כנראה שחייתי את החיים בצורה כיפית יותר. פחות על המחשב ויותר במציאות.
ארענן אתכם ואת עצמי במה עובר עליי כי כבר כ"כ הרבה זמן שלא עשיתי את זה ...
נשארו רק עוד 12 ימים עד סוף הלימודים. אני הבנאדם היחיד בערך שסופר את הימים אחורנית לרעה. כי אני כ"כ לא רוצה לעזוב את חטיבת הביניים ולעבור לתיכון. אני לא רוצה להשאיר מאחור את המחנכת שהיא כמו אמא בשבילי, את המורות היחידות שאני כ"כ אוהבת, את המבנה, את המסגרת, את כל החברים שאני מקווה להישאר איתם בקשר.. באמת שקשה לי עם זה. אני בוכה על סיום הלימודים כבר בערך מסיום מחצית א' כי זה נורא מעציב אותי, פשוט וקל - לא רוצה. עם הזמן למדתי להפנים שאי הרצון שלי לא ישנה את הגורל ולא יעצור את הזמן. זה לא משנה את הכאב, אבל המציאות קצת עמידה יותר.
אני נמצאת כרגע במצב כמעט מושלם. לולא הדאגות מסיום השנה, זה היה ממש.. מושלם אפילו.
כולם כבר יודעים מה אני שווה. אין צורך יותר להוכיח לאף אחד. אני נהנית מכל רגע, שמחה, צוחקת, רוקדת, מבלה. אני לא חורשת כי יש לי יותר ביטחון בעניין הלימודי, אני לא בוכה כי יש לי יותר ביטחון בעניין החברתי. אני מרגישה שעברתי כ"כ הרבה מכיתה ז' וכולם מסביב רואים את זה. אני שמחה שהתבגרתי כך. אני שמחה שניתנה לי ההזדמנות להכיר את המחנכת שלי- הבן אדם הכי מדהים שאני אי פעם אפגוש. אני שמחה שיש לי המון חברים ושאני לא מנסה לשנות את עצמי כרגע כי נחמד לי וזהו. נכון שעוד יבואו תקופות שאני אזכר כמה רע להיות אני, אבל כרגע אני לא חושבת על זה- וזה מדהים!
הלוואי והייתי בן אדם קצת פחות דאגני,לחוץ,רגיש,פרפקציוניסט. החיים היו מחייכים לי יותר. אבל לא נורא. אני אמצא את הטוב בחיים גם ככה :)
לפני שנה, בחיים לא הייתם שומעים אותי אומרת דבר כזה. רבות השתנה בי. אני כ"כ מאושרת מזה.
שיהיה לכם חג שבועות מקסים,מהנה,קצר וקולע,מצחיק,מפוצץ,מנוצל ושמח :)
אותה בובונת של אמא. אותה ילדה שהתגעגעה לפה נורא. ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
בובונת של אמא ♥