"קוראים לי אורן ואני מכור לכוכב נולד", אמרתי. "אנחנו אוהבים אותך אורן", ענו לי עוד עשרה ברנשים וברנשיות שפופי ושפופות קומה.
אישה צעירה קמה ואמרה: "תראה אדון יקר, בדיוק לשם כך התכנסו כאן היום, להתמודד עם הבעיות הנפשיות שלך, שלי, שלנו ושל כל שאר המדינה אתה לא חושב?".
כחכחתי בגרוני ועניתי לה:
"תראי, המטרה זה לא להתמודד עם הבעיות, המטרה היא רק לגרום לדברים להיות בפרופורציה. למשל, אני לפעמים מסדר את החיים לפי התוכנית הבאה שאמורה לעלות לשידור. אני לפעמים לא ישן רק בשביל לראות מה נסגר ומדוע הודח מי שהודח.
המטרה זה לא להתעצבן בגלל שבדיוק הגעת הביתה ואתה רוצה לראות באינטרנט את התוכנית ששודרה. שם המודח מפורסם עוד לפני הכניסה לקטגוריה של כוכב נולד באתר האינטרנט מאקו. המטרה זה לא לקחת ללב כשמישהו שכן יודע לשיר הולך, או כאשר איזה חריאת שלא אהבת במשך כל העונה מתקדם על חשבונו של אחר שבמקרה היה הפייבוריט שלך.
את חושבת שאני לא יודע שיש לי בעיות קשות, את חושבת שאני לא מתבייש כאשר אני מדבר בקול רם עם אחרים על מה שהיה אתמול בתוכנית ואנשים אחרים בטעות שומעים את השיחה שלנו. את חושבת שהעובדה שחצי מהאוכלוסייה במדינה מנמיכה את הווליום כשהתוכנית מתחילה בגלל שאין להם כבר כוח לשמוע צלילים צורמי אוזניים בפריים-טיים לא גורמת לי לתחושת מיאוס מסוימת במוזיקה עברית. אז אני עושה את מה שאני צריך לעשות ואני מנמיך את המוזיקה ככה שאף אחד ברחוב לא ישמע בטעות שגם אני רואה כוכב נולד.
ניסיתי לעבור גמילה עצמית במשך שבוע-שבועיים אבל זה לא עבד, נשברתי אחרי שלוש תוכניות שפספסתי ומיאנתי להתבונן בהן עד שנקודת השבירה הגיעה בערב אחד של בהייה מיותרת בלי הרבה שמחה במסך הקטן. אני יודע מה את עומדת להגיד, גם קצת זה התמכרות, גם מנה קטנה של פאולה או קריז מחוסר בעומר אדם זה עדיין אומר שאני מכור. אני יודע. אני לא רוצה להפסיק, אני רק רוצה שמישהו בהפקה של טמירה ירדני יגרום לתוכנית להיות יותר מעניינת. יש לה פאקינג שעתיים של תוכנית טלוויזיה נושאת רייטינג, הפרסומות תופסות חצי מהזמן, עוד רבע נעלם בשירה + ביקורות השופטים. יש הרבה קטעים שלא קשורים לתוכנית שאני לא מבין מה הם בעצם עושים שם. אז למה לא לצמצם יותר מהר את העונה הנוכחית כמה שיותר מהר.
דבר אחד טוב יצא מבחינה תרבותית טלוויזיונית ממבצע 'עופרת יצוקה', היה איזה פאלטה של תוכנית ריקודים שפשוט התחילו איתה, אחרי איזה שבוע הדיחו שלושה עשר מתוך שישה עשר מתחרים ואז גמר. ריאליטי אינסטנט. בסוף נעבור לעשות תוכניות מציאות של שלוש שעות. אה, בעצם עושים את זה כבר. בכל מקרה, לענייננו - צריך להדיח כמה שיותר מהר מתוך ה-11 שנותרו לפחות חמישה. מצידי גם אפשר למשוך איתם עד סוף אוגוסט כמו שעושים כל שנה. אני פשוט לא מסוגל יותר להסתכל או אפילו לשמוע את רוב המתחרים.
בגלל שאני לא רוצה להגיד מי אני ארצה שיודח במדויק כי אני מפחד מרוב האוכלוסייה שנמצאת איתי פה, אני מסכים לרמוז פחות או יותר מי הם;
1. גמד עם נזם שחושב שהוא יודע לשיר רית'ם אנד בלוז, אבל בתחרות כמו תחרות, הוא משקל נוצה בליגה של קצת יותר כבדים.
2. אחרי שנפטרנו מהאדם והכיפה (כפול שניים) בשני ההדחות האחרונות. נותר להתפנות לטפל במצב שיער כבשה שמשום מה החליטה לאחרונה לאספו (מתמודדת יקרה. אולי שירים את יודעת לבחור, אבל בלשיר את אנמית, מונוטונית ומשבוע לשבוע מזכירה את עצמך יותר ויותר, זה לאו דווקא מצב טוב).
3. נותר גם לטפל במוכר פלאפל, שעם כל הכבוד צריך ללכת להופיע במקומות אחרים, לא על חשבון דברים יותר מעניינים שיש בטלוויזיה.
4. אני גם אדיח את הזמירה המדדה, עם כל הכאב, היא שרה יפה, אפילו מרגש. אבל זה לא מספיק בשביל להתקדם הלאה. עדיף מוקדם מאשר מאוחר.
5. את ה"מתלבש מלא סטייל של העונה" הייתי גם מעיף, יש לו וואחד קול אבל הוא קצת פארודי, אפילו מאוד פארודי. אני לא יודע למה וקשה לי להצביע בדיוק מה מפריע לו בו, אולי השיער, אולי הפרצוף, אולי העובדה שבכל שבוע הוא נראה יותר ויותר כאילו הוא לא עזב את שנת 89' ופשוט נשאר נטוע בעבר.
את כל שאר המתמודדים הייתי מעביר סדנא של שבועיים שתלמד אותם איך לגרום לגמר להיראות כמו גמר ולא כמו הופעה בפילבוקס חולון ביום העצמאות של שנת 94'. מקווה שזה ענה לך על השאלה...", אמרתי למנחת הערב.
השיבה לי המנחה בקולה החנחני/עצבני: "ענית, עכשיו אתה מתבקש לעזוב, על ראשך קללה בגלל שגרמת למכורים האנונימיים של הריאליטי בימינו להיחבא יותר אל הכלים. חצי מהקבוצה קמה והלכה בזמן שנאמת את נאומך המטופש. תתבייש לך. עכשיו עוף לי מהעיניים, אני צריכה ללכת הביתה, התוכנית הבאה מתחילה עוד 22.5 דקות ואני רוצה לעבור דרך מקדונלד'ס בדרך הביתה".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
