יש לי שקית מלאה במקקים מתים, אחרי שהגופה שלהם נרקבת קמעה היא מתחילה להוציא מין נוזל מוגלתי צהבהב שמכסה את כל התחתית של השקית, מה שנקרא המיץ של הזבל. למיץ יש ריח לא טוב, גם צורה לא טובה, אם מנערים את השקית הרעש שהיא משמיעה מבחיל במקצת, אפילו אפשר לקרוא לכך מעט חולני. זו הייתה ההרגשה שלי מצפייה בערב הגמר של 'כוכב נולד 7'.
זה לא בגלל שהכבשה דלומי זכתה, זה גם לא בגלל שהברירת מחדל האחרונה לסיום הייתה אמורה להיות רוסי שלא ברור אם הוא קוזאק או סתם קוקסינל, זה גם לא בגלל שהיחידה מבין שלישיית הגמר שאשכרה אפשר לקרוא לה 'כוכב נולד' היא ג'ינג'ית. זה בגלל שהקהל בבית לא ידע לבחור את הבחירות הנכונות. זה בגלל העובדה שזו העונה הראשונה שכוחן של מעריצות בנות 12 לא הביאו את כוחו של הSMS ובחרו בילדון יפה לזכייה, זה בגלל שבני נוער שכן טורחים לשלוח הצבעות בוחרים שירי פופ מגעילים ומסריחים בתור שיר מנצח. זה בגלל שההפקה דווקא כן עשתה את העבודה העונה בבחירה ובסילוף של מתמודדים שיגיעו לעונה, הקהל בבית, מרגע תחילת העונה, בחר בחירות של אנשים קלילים, קיטשיים, צפויים וחסרי ייחודיות. איה פייגלין עפה, האחים ג'רופי עפו, אמור עפה, אפילו אלמוריש עף. ולכל אורך העונה אתה אומר לעצמך WTF פעם אחת אחרי השנייה. ואתה אומר אין מצב, אין מצב שהקהל בבית כל כך טיפש, שהטעם המוזיקלי שלו כה זוועתי וכה חסר ייחודיות. התעצבנתי כשעומר אדם עף בגלל בלוגר מעאפאן (שאמנם רק רצה לחשוף אמת – כמו שכל אחד צריך לעשות), דבר שרק המשיך את הסימול של העונה הזו – מעאפנה. גם כשהיחיד שיכל לגרום לגמר העונה הזו להיות בעלת משמעות עף ברגע האחרון ולקח רק מקום רביעי (או במילותיו של צביקה השמן – הגעת הכי רחוק שאפשר).
אפילו העונה השלישית, הכי זוועתית בסידרה הזו, בה זכה היחיד מבין כולם שכן ידע לשיר (סעדו), הייתה יותר מעניינת. אולי מה שהכי מעצבן כאן זה העובדה הפשוטה שהעונה כולה הייתה אנטיתזה לכוכב נולד. כאילו הקהל קם ברגע אחד והחליט להצביע הפוך – קודם נעיף את מה שיש לו פרסונה, שיש לו אופי, שיכול לעשות לנו קצת נעים באוזן. אין פלא שאנשים מתביישים לדבר על הסידרה הזו – אני לא אתפלא אם יעשו סקר וישאלו אנשים שהצביעו מדוע הם הצביעו למי שהצביעו הם יסתכלו למצלמה בגובה העיניים ויאמרו רק מילה אחת – דווקא.
בקטנה לגבי הגמר עצמו – בחירות שירים תמוהות ואף גועליות. הפקה שלא השקיעה יותר מדי בערב (מי שזוכר אז בכל העונות האחרונות הביאו סטארים שהשקיעו בשלישיית הטאלנטים האחרונה – אפילו שלומי בראל קיבל את סקאזי). זמרי אורח עייפים (מישהו ראה את השנסון של ישראל בראון – שיר ילדים לפסטיגל 73' לא הייתי נותן לו להיות).
רק מחמאה אחת לזוכה (כן היא עדיין זכתה) - יצאת מלכה בדרך שלך. גם אם לא כולם מסכימים (ואני ביניהם). את האישה השנייה בתולדות התוכנית שאישה זוכה ועל כך מגיע לך שאפו. נקודה.
מנקודה זו – בתור בלוגר מעאפאן שכמוני – אני מתחנן, הן לצופים, הן להפקה והן למי שבוחר להשתתף בתוכנית – תעשו, אל תעתיקו/תעזו ואל תבחילו. המוזיקה הישראלית הופכת אט אט להיות מגעילה בפריים טיים וחלקנו מתביישים (אני לא יודע, אולי זה רק אני, כן?). מה שחסר לנו זה רק החייזרים הגדולים-ירוקים של משפחת סימפסון, שיסתכלו עלינו מלמעלה כמו בכל פרק של ליל כל הקדושים, ויחליט לבחור את נקודת השפל של התרבות הטלוויזיונית בכדי לשעבד את גזע בני האדם ששוחה וטובע לו לאט לאט בתוך שקית זבל מלאה במקקים מתים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
