קרוב ל-40 דקות אחרי תחילת הסרט עדיין לא ישבתי ברגליים חבוקות ועם לב דופק בחוזקה. כל כך הרבה ציפיתי לראות את הסרט הזה, סרט שנעשה במינימום כסף והכניס הרבה מאוד ממון לבחור ישראלי בשם אורן פלי. בתור סרט שקוראים לו "פעילות על טבעית" אתה מצפה שהסרט אמנם לא יכיל את האפקטים הכי טובים ושלא יביא יכולות משחק כל כך טובות, או קיי, אתה גם לא באמת מצפה לגלות איזו סופר מפלצת שתגרום לסיוטים בלילה. אבל אתה כן מצפה שהעלילה תהיה יותר זורמת, יותר מותחת. ולא, אם מביאים לנו מספר קטעים קצרים שאם מחברים אותם אחד לשני יוצרים בקושי 10 דקות נורמליות של קצת אקסטזה מהסרט אז זה לא הופך את הסרט למוצלח.
גם אחרי צפייה בסרט הזה עדיין קשה לי להבין למה אנשים כל כך פחדו לשבת בקולנוע, למה מישהו כמעט חטף התקף לב בקולנוע (או שבאמת חטף, אין לי כוח לחפש בגוגל) ולמה הביקורות מהללות סרט אימה כל כך מלא במסתורין ובמתח. אני לא מבין למה רוצים בהוליווד לעשות לסרט חידוש ולמה שוקלים אפילו המשך. נכון, העלילה על פניה יחסית מעניינת, זוג גר בבית בפרברים, יש רוח או שד או מלאך סורר או סתם צל שבא להשתכן להם בחיים. הבחור לוקח מצלמה ומתחיל לצלם, הבחורה משתפת פעולה אך רוצה לצרף לסיפור אנשי מקצוע שיעזרו להם לפתור ולגרש את הסורר שבא להשתכן להם בחיים.
ככל שהלילות עוברים השד הסורר מתחיל להיות יותר ויותר נועז, עוד דלת נטרקת, עוד נברשת נעה וזעה באמצע הליל, עוד צרחות של הבחורה, עוד נשימות על עורפה באמצע הלילה. עוד בכי ונהי, ובשביל מה, בשביל לגרום לצופים בסרט רק להנהן ולחכות למשהו שסוף סוף יקפיץ אותם מהכיסא.
מבחינתי אם היו פשוט לוקחים את כל הסרט הזה, מצמצמים אותו אך ורק לשוטים שרואים בלילות זה עוד איכשהוא היה זורם, אבל להכריח אותי לראות אשכרה את כל הסרט על כל השוטים בו רק בשביל להגיע לשיא שלו בדקה האחרונה, בחיאת, שעה ו-20 של המתנה, ובשביל מה? לא שווה אפילו את הספוילר. הסיבה היחידה שאני כותב את הפוסט הזה ואבחר לצטט את החיקוי של טל פרידמן לעודד בן עמי בארץ נהדרת: "אכן, גאווה ישראלית".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
