כבר הספקתי לשכוח כמה אני מתגעגע לראות זייפנים בפריים טיים. זה לא קל לראות אנשים שלא מודעים לעצמם, גם בגלל שכל הסיטואציה בה הם עומדים היא אכזרית, חבר השופטים לא הוריד את רמת האכזריות שלו כשהם צוחקים על המתמודדים בגובה העיניים, ולא פעם ראשונה רואים מתמודדים שאם לא הייתה להם שליטה עצמית ממזמן היו מחרבנים במכנסיים. עברה כבר שנה? באמת? הורידו באיזה חודש-חודשיים כי אין להם סבלנות לחכות ורוצים לתת קונטרה מקדימה להישרדות 4. בעונה הקודמת האכזבה ניצחה (לפי דעתי עם אחת הסיומות הכי מחרידות לגמר 'כוכב נולד'), נעלמה כצפוי, עוד מעט היא תוציא אלבום שבטח אף אחד לא יקנה, בעצם גם של הזוכים הקודמים אף אחד לא קנה, במיוחד בגלל שהאינטרנט פרץ את הכול, גם אם קוראים אותך או שומעים אותך או רואים אותך זה לא אומר שאתה הולך להרוויח מזה כסף. אבל כל מי שטורח ללכת לאודישנים האלה ויודע שהוא יכול לקחת את המשחק אז יכול בכיף לנסות, יהיה לו מאוד קשה להסתובב ברחוב ולחזור לאנונימיות אם זה מה שהוא ירצה, אבל ללכת ולעשות מה שאתה רוצה לעשות זה תמיד יותר נכון מכל השאר. אבל שוב, יש אנשים שיש להם שמיעה מוזיקלית דפוקה או שהם לא יודעים להקשיב למה שאחרים אומרים על השירה שלהם, או שבכלל אין להם חברים ואין להם על מי לנסות בבית שיקשיב ליכולת הדציבלים של השירה שלהם או שהם פשוט מאוד רק בהם לעשות מעצמם צחוק כי יש משהו מאוד משפיל אבל גם מאוד מפתה בלהוציא את עצמך טמבל מול העיניים של בערך חצי מדינה (יותר כמו עשרות אחוזים מתחת לזה, אבל מי סופר). אבל יש גם יציאות שכל עונה מפתיעות מחדש, אנשים שאשכרה יודעים לשיר ושלא נתקלו בהם בעבר, הדבר הזה תמיד תופס לצופה את הנשמה ומי שמכור לחרא הזה יודע שהוא מכור לחרא הזה.
קודם הגיעה אנדריאה לוגסי - האודישנים פצחו ברגל שמאל, גם העריכה הראתה את זה אחרי האודישן, כאילו בחרו להתמקד דווקא בסיפור של טייפקאסט שעוד איכשהוא לא רגיל של עולה מצרפת שיודעת לשיר, פותחת את הפה, השופטים צוחקים עליה, הקהל צוחק עליה, העריכה צוחקת עליה, את הפאדיחה שלה עשתה והיא יוצאת הביתה עם הזנב בין הרגליים. אחרי זה הגיע אדיר גץ - עם פרצוף סטייל אור שעף שנה שעברה בגלל שהוא לא עבר מסך (לא רק, גם לשיר זה יצא לו בחסד), המופנמות במקרה שלו היא אותה המופנמות אבל כשהוא פתח הוא נתן שיר יפהפה לסיפתח של שירים לעונה והוא גם יודע לשיר, עבר שלב לבינתיים, אבל אין לדעת, לא תמיד התחלות מצוינות אומרות הרבה על ההמשך, לפעמים כן, אבל גם לפעמים לא. ואז הגיע יוסי גורה, אה, כן יוסי גורי, אה, הוא לא היה, אה, כל כך טוב, גם היה לו ביטחון עצמי גבוה שלא נובע משום דבר, לא נראה כאילו הוא באמת ידע שעושים ממנו צחוק, היה לי נראה קצת אכזרי לצחוק עליו בקול כל כך רם, הוא בחר לחשוף את עצמו, אני מאמין שזה היה חלק מהתערבות על כסף כי לשיר הוא ממש לא יודע. על הדרך גם נסעו והפתיעו מלצרית במסעדה שגנבה את השיר של מרגול שלא נשמע בכוכב נולד מאז תורו של בועז מעודה, מיכל סגל רצון - עברה אודישן די בדרך שלה, היא הצליחה לקנות לעצמה מקום הלאה ויש לה סיכוי יפה להתקדם גם הלאה, הכול תלוי כמה גרועים או טובים יהיו מי שיעמדו נגדה על הדרך. עילי דואני - הוא בא לעשות צחוקים וראו את זה, הוא יכול להיות עילוי בז'אנר שלו, אני לא יודע וזה ממש לא מעניין אותי אבל נתנו לו את כל הבמה לעלות על הטלוויזיה שלי במקום לראות כמה דברים הרבה יותר מעניינים. רוני גינוסר - והטייפקאסט הצליחו לתפוס עניין ובליינד מכניסים אותה הלאה, יהיה מאוד עצוב לראות אותה עפה על העונה בגלל שאנשים לא ישלחו לה סמסים, אבל זה המשחק, ואין לדעת, אי אפשר להקדים את מה שעדיין לא הקרינו. כשנשארו שתי מקומות על התוכנית הראשונה לעבור לשלב הבא ההפקה עזרה לנו להבין כמה מתעללים בנו כשמראים לנו פרצופים שאו שנתקע איתם עכשיו חודשיים שלושה או שלא נראה אותם ליותר מחמש דקות זמן מסך. אוקסה נובה - סטייל ביי אוקסה - נו באמת, זה מה שנקרא ייחצון עצמי תופס עיניים של חבר זקנים שיושבים בבקרה ובוחרים לשדר את מה שבוחרים לשדר בגלל שזה לא משהו שראינו, כי כל פעם שיש מישהו מוזר שמספיק מוזר בשביל לעבור מסך ולהישאר שם אז משאירים לנו אותו בגובה העיניים, מאכילים אותו עם כפית בכתבות בעיתונים, במגזינים, באינטרנט ובטלוויזיה ועושים את זה כי מבחינתם זה עוד 15 דקות של מישהו שאף אחד עוד לא ראה או שמע שחמש דקות אחרי שהם ייעלמו אנשים לא ידברו עליהם יותר. יכול להיות שהמצב של הרוסיה יתפוס, היה לנו אחד כזה שנה שעברה, להגיע לסיומת הוא לא הגיע, עף פעמיים, יותר מזה קשה להגיד. ולמקום האחרון נכנס אבי בן אבו, על היהודים תמיד אפשר לחלוף מתחת לרדאר, לא הבנתי למה אמרו שרק עכשיו העונה התחילה כי נהניתי הרבה יותר משירים של אחרים שידעו לשיר, אבל סבבה, נראה מה הוא יעשה הלאה.
אני נהניתי מהתוכנית הראשונה, כאילו הם לא נעלמו לי מהטלוויזיה בשנה האחרונה, שנייה אחרי שהזייפנית הראשונה התחילה לשיר נזכרתי כמה אני אוהב וגם שונא את התוכנית הזאת, אשכרה ערב קריוקי, בושה וחרפה, וכל שנה מחדש זה אותו סרט, ברור שיותר קל לא לראות, אבל כשאני שומע אנשים שכן יודעים לשיר אשכרה שרים אני לא חייב להסתכל על המסך, אפשר רק לשמוע
בבלוג זה
בכל הבלוגים
