"שלום מורן", אמרתי, "קוראים לי אורן, אני חושב שאני צריך עזרה"
"בוא תגיד לי מה בדיוק לא בסדר אורן, אני אראה איך אני אוכל לעזור", המשיכה היועצת
"תראי, אני אגיד לך את זה הכי פשוט, משנת 2002 בערך אני לא מפסיק לראות טלוויזיה, אני זוכר את היום הזה כאילו הוא היה אתמול, אחי הגדול ואימא שלי אמרו לי שיש סדרה חדשה שאני חייב לראות, קיפ'ר סאת'רלנד בתפקיד חייו, טרוריסטים, ארה"ב, הרבה יריות, פצצות אטום, עלילה שרצה מקיצון אחד לקיצון שני, קאסט נרחב, אף דמות לא בטוח תמשיך לחיות מפרק לפרק או אפילו מדקה לדקה, אף אחד לא באמת יודע מה הולך לקרות כל רגע מחדש, והרבה אבל הרבה אדרנלים שרץ על המסך בגובה העיניים בלי אפשרות אמיתית לעצור. והדבר שהכי לא ציפיתי לו, אם יש לי הזדמנות לראות עונה שלמה ברצף אני מסוגל להיתקע בבית 24 שעות שלמות רק בשביל לראות 24 פרקים של עונה שלמה, ועוד יותר גרוע - כל פעם שעונה נגמרה הרגשתי מין חלל בלב עד שהעונה החדשה תגיע שוב אחרי חצי שנה/שנה/או אפילו שנתיים, איך את יכולה לעזור לי?" שאלתי וידיי רעדו כשאחזתי באפרכסת הטלפון
אחרי אנחה קלה ואולי גם דמעה שנמרחה לה הלחי המשיכה מורן ואמרה בקול ספק מיואש ספק בטוח בעצמו; "תראה אורן, מה שאתה סיפרת לי עכשיו זה תהליך שעבר על הרבה מאוד אנשים, זו עדיין סדרה שיש לה קהל מעריצים מאוד נרחב, הסיבה שפתחנו את קו התמיכה הנפשית לנפגעי 24 הוא בגלל שידענו מה הולך לקרות אחרי שישודר הפרק האחרון של הסדרה, ציפינו לזה את האמת, גם אני כזאת, התחלתי לעבוד פה לפני חודשים ספורים, בערך דקה אחרי שהודיעו שג'ק לא הולך להמשיך לעונה נוספת וכשמודעה קטנה צדה את עיניי ישר קמתי והתנדבתי כי ידעתי שהדרך היחידה להתמודד עם המצב זה לדבר עליו עם אנשים כמוני, כמוך, כמו כולנו. הפיתרון הוא פשוט, או שתמצא פיתרון אחר בדמות סדרה ממכרת אחרת או שתחכה שג'ק יגיע לקולנוע או, ועל זה אני ממליצה בחום, תתחיל ללכת לספרייה, תפסיק לשבת בבית ולרחם על עצמך שאין מה לראות בטלוויזיה, ותמצא לעצמך פיתרון אחר חוץ מלהיות סגור בתוך החדר מול הטלוויזיה 24 שעות ביממה, אין אפס, זו הדרך היחידה שתוכל להתמודד עם המצב"
קולי רעד כשעניתי לה, לא בטוח בעצמו כל כך "סדרה אחרת זה פיתרון פשוט מדי, אבודים נגמרה, נמלטים מתה ממזמן, גיבורים בדרך החוצה, ו-24 הייתה הדרך היחידה להתמודד עם המצב בתור סדרה אחת נורמלית לרפואה בעולם בו רוב הסדרות צפויות, משעממות ובטוחות בעצמן. אני ידעתי טוב מאוד מה הולך להיות היום בבוקר, אני שמעתי על קו התמיכה שלכם שבוע שעבר וידעתי שדקה אחרי שאני אתחיל לראות את פרק הסיום הבלבול בתוך הלב כבר יתחיל ואני אכנס למצב מעט מיואש, לא רוצה לחכות עד שג'ק יגיע לקולנוע, לא בגלל שאני מאמין שהתסריטאים גם יעשו ממנו מטעמים ובליינד יטוו את העלילה הכי יפה שאי פעם תגיע למסך הגדול, זה לא תירוץ שמספק אותי, אני בטוח שהם יבנו מפלצת בלוקבאסטרית ענקית שגם אם לא תצליח בקופות היא תשאב מיליונים לבוא ולהשקיע מינימום שעתיים מהזמן שלהם, זה לא הסיבה שאני מרגיש לא בטוח בעצמי כל כך. הסיבה שאני מרגיש לא טוב עם עצמי כרגע זה בגלל שאני יודע שסדרה כזו אף אחד לא יטרח לעשות, אין אפס בדברים האלו, ג'ק על הטלוויזיה תמיד היה הישועה והוא תמיד יהיה הישועה. תני לי שם של סדרה אחת שעושה את אותו הדבר בטלוויזיה, אחת, אני יודע שאין לך מה להגיד כי כמוני כולם, אין לאף אחד תשובה ברורה, כי אין פיתרון, ג'ק סגר את הגולל סופית על המסך הקטן ולא משנה מה יעשה מי שיעשה, תשובה אנחנו לא נקבל, תגידי לי רק דבר אחד, את ראית את הפרק האחרון?"
"לא, לא ראיתי, אני לא מסוגלת, כל פעם שאני רואה את קיפר על המסך אני מתחילה להרביץ לקירות, אתה יודע - אני בעצמי התאשפזתי לא פעם כי כל הקיר שלי היה מלא במספר 24, אחרי השביתת תסריטאים שמנעה ממני עונה במשך שנה שלמה אני הייתי על קוצים, אז נשבעתי שאני חייבת להפסיק, אני עצרתי את עצמי מלהמשיך לראות את קורותיו של ג'ק בערך דקה אחרי שצ'רלס לוגן היה נשיא בובה וג'ק עצר אותו על הפודיום, או שזה היה בכלל כשג'ק נעצר ע"י הסינים, אני לא בטוחה, אבל אין לדעת, אם אני ארגיש מספיק בטוחה בעצמי אני אשלים את כל מה שנשאר, אתה יכול לחכות שנייה על הקו, אני צריכה להביא כוס מים".
שתי דקות של דומייה
"שלום, אורן, קוראים לי שני, אני המנהלת של מורן, היא כרגע התפטרה והלכה הביתה, אתה אולי מחפש עבודה? אנחנו צריכים אנשים שסיימו לראות את הסדרה שיבואו לעבוד אצלנו, מאז שהקמנו את הקו תמיכה הזה כולם מתפטרים לנו, ונאמר לי שראית את הפרק האחרון מה שאומר שציפיות מהטלוויזיה אין לך יותר מדי, מה אתה עושה עכשיו?"
"אני מצטער שני" עניתי, "עבודה טלפונית אני לא מחפש, מקסימום משהו שקשור בלכתוב על טלוויזיה. חוץ מזה התקשרתי כי רציתי לדבר על הסוף של 24, לא באתי לתת תמיכה, אני זה שזקוק לתמיכה, לא באתי לעזור לאף אחד חוץ מלעצמי כרגע, ואם אין לך איך לעזור לי אני יודע איך אני אפתור את המצב בעצמי, אני פשוט אכתוב על זה בבלוג טלוויזיה המעאפאן שלי ואצפה שמישהו כמוני יעזור לי להבין איך נגמלים מסדרה שנגמרה, וחוץ מזה אני רוצה גם לדבר קצת על הסוף של 24 ולא רק באופן כללי לספר את כל המחשבות שלי על הסדרה, אני יורד לך מהקו, שיהיה לכם את כל ההצלחה בעולם".
ניתוק.....
ביקורת על הסיומת של 24 בטלוויזיה (או - איך זה שג'ק לא מצליח למות פעם אחר פעם)
העונה השמינית הייתה גרועה בתחילתה, מתפתלת באמצעה, משתבחת לקראת הסיום ופשוט מצויינת בפרקים האחרונים, אז איך זה שהפרק האחרון נתן למעריצים כאפה לפרצוף בדמות נשיא בובה (לשעבר) שמשפיע על נשיאה בובה (נוכחית) ללכת נגד כל המוסכמות של עולם שפועל על פי חוקים דמוקרטיים, אם בכל עונה עד עכשיו ג'ק באוור היה רנגייד שהלך נגד המוסכמות בלי שום התחשבות בחוקים הברורים של טוב ורע עדיין בכל עונה היו לו מי שהיה איתו ותמך בו נגד כל האיומים הטרוריסטיים, מבית או מחוץ, אז העונה הזו ג'ק באמת היה לבד, הוא היה צריך לפעול נגד כל המוסכמות ונגד כל החוקים ונגד כל העולם כדי להוכיח שהוא צודק, כי ג'ק הוא הטוב, גם אם כל מה שהוא עשה היה לטובת העם האמריקאי זה לא אומר שמה שהוא עשה היה באמת נגד החוקים, זה היה פשוט העולם של ג'ק, הוא זה שיצר אותו, הוא זה שזרם איתו והוא זה שקבע מה מותר ומה אסור.
זו לא הייתה סדרה על טרור וזו לא הייתה סדרה בדיונית על דברים שלא באמת יכולים לקרות בעולם, כל תרחיש שנקבע בה, באם דמיוני או מציאותי, כל תרחיש יכול לקרות וגם קרה. דוגמא אחת ברורה זה פיגועים, היא הייתה אמורה להיות משודרת דקה לפני 9/11 ואז נדחתה כדי לא להכניס את האמריקאים ללחץ, דוגמא שנייה זה נשיא שחור בבית לבן על העונה הראשונה, נבואה שהגשימה את עצמה בדמות אובמה, תוכניות גרעין - ראינו, נשיא בובה - צפינו, סוכנים כפולים, חפרפרות, טרוריסטים, מתים, כליאה, בעיות סמים, אלכוהול, אהבה לא ממומשת - כל אלו היו וגם אולי יהיו. כל עונה של הסדרה הזו לקחה צעד אחד קדימה והציגה תרחישים הזויים יותר ויותר ויסלחו לי כל הקוטלים של הסדרה בתירוץ של "גם אם אנחנו לא יודעים מה הולך לקרות הסוף תמיד צפוי - ג'ק יציל את אמריקה", זה לא תירוץ ללקטול, הגאונות התסריטאית של להציג סוף סוף לקהל הביתי סדרה שמתרחשת בזמן אמת, דקה אחרי דקה, שנייה אחרי שנייה, ואף אחד מלבד התסריטאים (ואולי גם קיפ'ר) לא באמת יודע מה הולך לקרות עוד 5 דקות. זו הייתה סדרה בלי חוקים, זו הייתה סדרה ששינתה את החוקים הקיימים לחלוטין ויצרה ז'אנר בפני עצמה והכי חשוב - זו הייתה סדרה גאונית - ומי שבוחר להבין או לא בוחר להבין - הוא יבין לבד.
בעונה השמינית ג'ק היה לבד, בתור סדרה שמבוססת על הדמות שלו לא הייתה דרך אחרת לסגור עליה את הגולל, או שג'ק ימות בסוף או שהוא ימשיך ויציל על הרגע האחרון את כל העולם או מינימום את אמריקה, בעונה הזו הנשיאה טיילור (שאיבדה בעבר את הבן שלה כתוצאה מטרוריסטים, איבדה את בעלה לגירושין חסרי פשרות כי הכניסה את הבת שלה לכלא, ונותרה לבדה להתמודד עם עם אמריקאי שמעריך אותה ואוהב אותה) מנסה לגרום להסכם שלום לקרות בכל מחיר, לצידה יש את הנשיא עומר חסן ונשיא רוסיה סובארוב שחייבים לשים את חילוקי הדעות שלהם בצד כדי לגרום לשלום לקרות בכל מחיר. על הדרך מנסים להתנקש בחייו של חסן, מאיימים לפוצץ (כרגיל) פצצה כלשהי על אדמת ארה"ב, רוצחים לנו את הנשיא בהיפוך עלילתי, איך שחושבים שהעלילה סוף סוף נגמרה מכניסים את הצד שבאמת גרם למותו של חסן בדמות הרוסים.
ג'ק נכנס למערכה בפעם הראשונה אחרי שהוא זה שמקבל את כל הלידים כדי למנוע את האיומים ואחרי שהוא מבטיח אישית לנשיאה טיילור שהוא יעשה את מה שהיא מבקשת ממנו, רק בגלל שהיא הנשיאה, לא הבנתי עד עכשיו למה הוא בעצמו לא הלך לבית הלבן, היו מצביעים לו חופשי, שיילמד משוורצנגר. אחרי שהוא עושה את מה שהוא עושה ונכשל בלהגן על חייו של חסן הוא כן מצליח למנוע את האיום על חייהם של מיליוני אמריקאים (בפעם המי יודע כמה) והולך לירח דבש עם רנה, ג'ק נכנס למערכה בפעם השנייה אחרי שהוא עשה סקס בערך בפעם השנייה בתולדות הסדרה (9 שנים ופעמיים זיון, מה נסגר?) בגלל שרצחו לו את רנה ווקר על הדרך, האנטיתזה הנשית שלו מתה והוא שואף לנקמה. אז הוא יוצא לנקום ועל הדרך משחרר את המפלצת שלו על כל מי שחטא ועמד בדרכו. בעונה הזו ג'ק הציג את עצמו כדמות הכי מעונה על המסך, גם כשכולם עומדים לו כנגדו הוא יבוא ויתעלה וגם אם הוא חוטא הוא יצליח לעשות את הדבר הנכון. הכניסו לו בתור קונטרה לסיום את קלואי בתור הבוסית (נו באמת, אם היו מחזירים את אדגר לתחייה הייתי יותר מופתע) שהולכת נגדו אבל בסוף מבינה שלא משנה מה ג'ק יעשה הוא תמיד יעשה את הדבר הנכון. אני בכוונה לא מתרכז בכל פלחי העלילה של העונה אבל לראות את לוגן מתאבד בסוף כי הוא לא יכל להיות נשיא בובה יותר שמתפעל נשיאת בובה אחרת, לראות את ג'ק עומד על הברכיים ומסתכל ישר לתוך קנה אקדח שעומד לפוצץ לו את המוח, לראות את הנשיאה מתקשרת להתנצל ולהגיד לו שיברח כל עוד רוחו בו כי כל אמריקה הולכת לרדוף אחריו, ולראות את המסך מתמוסס כשפניו של ג'ק בצילום הלוויני מהמזל"ט, זו הייתה סצנה ראויה לסיומת של שמונה עונות, אני אהבתי, אני יודע שיש לפחות אנשים ספורים כמוני שמרגישים את אותו הדבר, ולא בגלל שהפתח לקולנוע ידוע - מלחמה הולכת לפרוץ והדרך היחידה להתמודד עם זה זה ליצור קליף האנגר מטורף שגם אם לא יגרום לאנשים לנהור לקולנוע, סוף סגור עדיין לא קיבלנו, וזה עדיף מאשר לחסל את ג'ק שנייה לפני הסוף, כי למות עדיין לא מגיע לו, הוא צריך משהו יותר הירואי להיהרג בו מאשר על הברכיים, אטום, או מלחמה או מינימום משהו רדיואקטיבי, אחרת זה סתם היה סוף אמריקאי ידוע מראש של אחת הסדרות הכי טובות שאי פעם נוצרו על המסך הקטן.
מי ומי? קיפ'ר סאת'רלנד - מי עוד? נספחים (מעבר לכך לא שווים איזכור)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
