מי לא רוצה לדעת מה צופן לו העתיד, גם הצצה קטנה תספיק, גם אם לא נקבל תשובות לכל השאלות זה יספיק, כמה ילדים יהיו לי? כמה נשים יהיו בחיי? כמה כסף יהיה לי בחשבון בנק? באיזו עבודה אני אעבוד? באיזה מקצוע אני אעסוק? אני אעשה את מה שטוב לי או שהכול יהיה פשרה אחת גדולה? באיזה גיל נמות ועד איזה גיל אחיה? והשאלה שכולנו מצפים לדעת אותה הכי הרבה - להיות מאושר זה ריאלי או שהכול עניין של פרופורציה ופשרות? ומה אם נקבל את ההזדמנות להביט 5 דקות קדימה אל העתיד, זה אומר שהתשובות ימצאו חן בעינינו או שהכול עניין של פרספקטיבה. נניח והעתיד הראוי צץ לו לביקור בהווה, רק נניח, נניח וראינו בו משהו שלא מצא חן בעינינו, נניח וכל התוכניות והציפיות והמחשבות והתהיות והכול כולל הכול נראות כחורבה אחת גדולה ומעלת עשן. נניח ואנחנו נראה משהו שלא מצא חן בעינינו, אפילו לא בגרוש, האם עדיין נגיד כן כשמגלה העתידות השכונתי יבוא ויציע לנו להסתכל קדימה או שעדיף להישאר סופר פסימיסט, להסב מבט ולהפנות את הגב מההזדמנות לראות קדימה.
כשהתחילה פלאשפורווד (הבזק לעתיד) הציפיות ממנה היו גדולות במיוחד, סוף סוף סדרה נורמלית על מסע בזמן, ועוד מודרני, מהרגע הראשון הראו לנו מה קורה כשכל העולם כולו נרדם ל-2 דקות ו-17 שניות וכל התודעה שלו עפה חצי שנה קדימה, הפרקים הראשונים היו מעולים ורק יצרו ציפיות, הפרקים הנוספים עוררו הרבה תהיות ורק גרמו לנו לחשוב למה הראו לנו את 2010 ב-2009 ואם בכלל לסדרה הזו מגיע להמשיך עד אפריל 2010 וסיומה הצפוי, חצי שנה קדימה מאוקטובר 2009 זה 29 לאפריל 2010, וגם אם ההפקה לא עמדה אחד לאחד בזמן ההווה של הסידרה היא נגמרה קרוב לזמן היעד המיוחל, 27/05 היא נגמרה בארה"ב, כמה ימים לפני זה היא התחילה להיות משודרת בישראל (וזה לא שחצי מדינה לא ראתה אותה הרבה לפני אבל שטויות, לישראלים תמיד לוקח קצת זמן לעכל מיסטיקה), הפרקים האחרונים של הסדרה שוב פעם חזרו להתחלה של הסדרה וסגירת המעגל הצפויה התקרבה והתגלגלה בצעדי ענק. דקה לפני שהסדרה קיבלה ביטול היוצרים וההפקה יצרו לנו ציפיות שיגררו אותנו עם התשובות לכל השאלות עד 2010, בסוף בגלל שהרייטינג היה נמוך החליטו לחתוך לה את הגרון בשיסוף של קולד טרקי (והטעות הצפויה של מדד הרייטינג והפיפל מטר עדיין, גם במודרניות של האינטרנט, לא סופרים הורדות או צפיות ישירות, וחבל), לפני שבוע וחצי שבועיים בערך נודע לכל המעריצים להתכונן פלאשפורוורד עוברת למצב יריחו (למי שלא זוכר, יריחו הייתה סדרה מצויינת שגם בוטלה ברגע אחד ללא יכולת מהותית להתריע מראש וכל התקציב של 16 עונות קדימה הועבר לפרק אחד אחרון), אולי בגלל זה קראו לחלק מהחברה הרעים בסדרה יריחו, אולי כדי ליידע את הקהל בבית מלכתחילה לאן ועד כמה צפוי מותה חצי שנה קדימה. זה היה חלק מהתהליך וזו הייתה הדרך היחידה שהסדרה הייתה יכולה להסתיים, הציגו לנו סיפור, יידעו אותנו שעוד חצי שנה יקרה משהו מהותי, אחרי חצי שנה הזמן נגמר והגיע הזמן להגיד גם לה שלום, כשהכול ידוע מראש אבל נשכח מלכתחילה הדרך היחידה הייתה להיות מודעים שגם הסוף שלה קרוב מתמיד ולא היה צריך להיאחז עד הרגע האחרון בציפייה שמה שהציגו לנו במחצית הדרך (מצב 2016 וסופו הצפוי של העולם, או ככה לפחות היה רשום על לוח גדול שנמחק בגלל מים) באמת יבוא ויתקיים.
אז איך היא הסתיימה? כל אחד הגיע בדיוק לנקודה שהוא ראה בהבזק לעתיד שלו, רק מה הכול היה מלא טוויסטים, מה שראינו זה לא באמת מה שראינו, מה שחשבנו זה לא באמת מה שחשבנו, מה שציפינו זה לא באמת מה שאמור לקרות, תמיד אומרים שמה שצריך לקרות יקרה, השאלה המרכזית זה איך הוא קורה ועד כמה הוא קורה בסדר שחשבנו שהוא קורה. אז גילינו שצ'ארלי רואה שהסוכן שהודח מ"תא רדום" (עוד סדרה מעולה שהייתה שתי עונות ואז מתה) אומר שאבא שלה מת, אבל בעצם אומר את זה לפני שהוא באמת יודע שזה באמת קרה, הוא רק משער. גילינו שניקול שחשבה שמישהו הטביע אותה וניסה להרוג אותה הוא בעצם המושיע שלה. גילינו שהסוכנת הכפולה הגיעה לביה"ח כי היא קיבלה קנה של אקדח לראשו של העובר שלה ובמקום בת יש לה בן במקום, גילינו שדימיטרי הלך עם צ'ארלי מ'אבודים' להבין למה הוא לא מת. גילינו ש"אשתו" השחומה היפה (בלי שהראו לנו את זה וחבל) נסעה להוואי אבל לא צעדה עם שמלת כלולות והחזיקה בידה ורד לבן ובכתה כי הוא מת. גילינו שליבי ולויד סימקו הגיעו הביתה בדיוק בשעה 22.00 רק בשביל לראות שהפיתרון היה אצל דילן כל הזמן, ולויד לא היה צריך להוריד את החולצה שלו ולדפוק את אשתו הפרודה של מארק כדי להגיע למסקנות. גילינו עוד כמה נפתולי עלילה שלמעשה התגשמו אחד לאחד כמו שהם היו אמורים להתקיים, דוגמת סיפור האהבה בין קייקו מיפן לאח חולה הסרטן שהגיעו אחד לאחד בדיוק לנקודה שהם חוו בהבזק לעתיד שלהם. והכי חשוב, גילינו שמארק בנפורד לא באמת מת, הוא התחבא בתוך פיר המזגן וטבח בכל אלו שבאו לכלותו, ועוד יותר גרוע, כשכל העולם שקע בעוד הבזק לעתיד (ושמישהו לא יגיד שהדבר לא היה צפוי, מתחילת הסדרה או בערך מהפרק השני הדבר היה כל כך ידוע) ראינו את צ'ארלי מבוגרת באיזה 5 שנים (2015 או משהו כזה) ויודעת שמישהו מצא את אבא שלה סוף סוף והוא לא באמת מת כי מישהו פיצץ ל-FBI את הבניין (ואם הייתה עונה שביעית היינו גם מגיעים לפיתרון התעלומה הזו).
זאת הייתה סדרה שהייתה יכולה להיות מעולה אבל בגלל שהקהל לא הצביע בשלט הייתה צריכה לגסוס לה לאיטה, אני לא בטוח מה עדיף, לדעת שהסוף קרוב כשאתה מתחיל לראות סדרה ולדעת שגג תוך חצי שנה גם הסאגה הזו תסתיים או אשכרה להשקיע 6 שנים מהזמן שלך ועדיין לא לקבל תשובות לכל השאלות (עיינו ערך אבודים והסיומת הגרנדיוזית שלה בתחילת השבוע). זה היה שבוע לא קל, מעניין אם כל סדרות הקאלט מגיעות לסיום בגלל שאנחנו כבר ב-2010 והגיע הזמן לעבור שלב נוסף מבחינת מתח טלוויזיוני או שהם מגיעות לסיומן כי הזמן שלהן הגיע. מה שבטוח זה שעד ההתמכרות הבאה לאף אחד אין את הפיתרון, גם לא לעתיד.
ככה הכול התחיל
דומיניק מונגן מדבר על הסדרה
ג'ק דוונפורט מדבר על הסדרה
מעריצה של הסדרה מספרת על הביטול שלה
הבן אדם הכי חנון בעולם מנסה להציל את הסדרה בניסיון אחד אחרון
בבלוג זה
בכל הבלוגים
