orenjada

מסה קצרה על עולם הקריאה

קורא יקר, אתה לוקח את הטקסט לידיים ומשתקע עמוק עמוק בתוך עולם שמישהו אחר יצר, אתה קורא פיסקה אחר פיסקה ובדמיון שלך בלי לשים לב אתה מתחיל לפתח קשר בלתי רצוני שכל דמות ודמות מהווה בשבילך, אתה נקשר לדמויות ואתה מבין אותן יותר טוב.

הסופר שכתב את היצירה, AKA המחבר, השקיע (סביר להניח) המון זמן והמון רצון טוב כשהוא ברא כל דמות ודמות, הוא שם על עצמו מיני מעטפת בלתי נראית שעזרה לו לחוות כל דמות ודמות, על כלל מה שהיא אמרה, מה שהיא לבשה, התלבשה, חשבה, עשתה וראתה, והקוראים רק הולכים לאיבוד בדמות הזו שהמחבר יצר בשבילם.

קיימות דמויות שהתחברתי אליהן פחות או יותר בכל מיני יצירות, אבל בכל דמות ודמות בספרים שלא נטשתי בעצמי באמצע יש דבר אחד שחוזר על עצמו, אצלי לפחות, בזמן הקריאה: הדמות מתעצבת אצלי בראש תוך כדי הקריאה, אני ממש מסוגל לדמיין איך היא נראית, לדמיין את האינטראקציות שלה עם הסובבים אותה בעולם הבדיוני, והכי גרוע – אתה גם מתחבר אליה ואל כל מה שהיא מייצגת באותו העולם. אני מנסה להגיד פה שאני מרגיש מהדמויות האלו לא נעים אם אני שם את הספר בצד וחוזר אליו רק אחרי שבועיים, עצם העובדה שיש ספר שמעניין אותי ואני נוטש אותו זנוח בצד מכל מיני סיבות זה הרגשה ממש מציקה. זו עוד חובה שמתווספת לשלל החובות היומיומיים, ככה זה מרגיש לפעמים. בשבילי כאשר ספר שאני קורא הופך לחובה זה דבר הו כה מיותר, קריאה צריכה להיות תחביב כיפי שאתה עושה וממש נהנה ממנו, ולא כשלל חובה כשיש דברים קצת יותר מעניינים לעשות. ואין לדבר הזה קשר לבחירות והעדפות, כשיש לי ספר שמעניין אותי אני כל הזמן אחשוב עליו עד שהדמויות שבו יילכו למקום ממנו אין הן ישובו.

בקיצור לא נעים לי מהדמויות שמעלות אבק ברקע הזיכרון שלי, ברקע הספר שיושב אי שם בפינת הכיסא כבר חודש, לא נעים לי מהדמיון שלי שעצר בזמן, בדיוק באמצע חוויה משונה שמתרחשת בעולם בדיוני שמישהו אחר כתב, לא נעים לי מהעולמות שרק מחכים לתוצאה, לא נעים לי מהספר ששוכב שם עזוב, חבוט ובלוי, מחכה רק להגשים את הייעוד שלו ולספק לי קצת נחת, לא נעים לי. אפשר לחשוב כמה כרכי ספרים ספציפיים נקראים על ידי אנשים שונים, בוא ניקח לדוגמא משפחה ממוצעת, מישהו קונה ספר – שאר המשפחה (נניח חמש נפשות בהפרזה) גם מעיינת בו, נוסיף לזה את המעבר לקרובי משפחה, לקצת חברים, לקצת בתי עסק, כרך ספר ספציפי יכול להיקרא עשרות פעמים על ידי עשרות אם לא מאות אנשים, אבל זה רק ספרים שמצליחים להיות קריאים, מה אם לקורא אין משפחה או חברים. הכרך הספציפי שלו יצטרך להמתין בסבלנות עד צאתו של הקורא שלו מן המערכה.

אני מציע לכלל הספרים להתאחד באיגוד הספרים הבלתי נקראים, לא מבחינת איכות הכתיבה, מבחינת העובדה שהם מעלים אבק. אם נצליח להציל את עולם הקריאה של כרכי הספרים האבודים אולי גם נוכל להתקדם ולהקים איגוד מקצועי גם לדמויות שבהן שזקוקות להרבה תשומת לב, לסיום אולי גם נקרב קצת יותר לליבנו את הפסיקים והנקודות, סימני הקריאה ומעל כל אלה יכולה להיות הסתדרות של פיסוקים, שתהיה אחראית לאיות הנאות. אסור לנו גם לשכוח את כלל עולם המותגים והפרסום הסמוי שקיים בלי לשלם זכויות יוצרים במיליוני יצירות ספרות בדיוניות, סתם דוגמא – אם מחבר משתמש במותג 'קוקה קולה' ביצירה ספרותית אותה הוא כותב (מלבד בעולם הפרסוי הסמוי) אז אין פה שום עסקי מכר עם המותג אותו הוא צירף לעולם הבדיוני אותו הוא בדה, לפחות קשה לי להאמין שיש.

תודה על ההקשבה, סליחה על החוסר סבלנות כלפי הספרים הזנוחים ששוכבים בכל פינה בבית, רק מחכים להיקרא או מינימום להסתיים בגלל ששמתי אותם בצד רק לשבוע, והכי חשוב – מישהו אחר כבר חשב בשבילנו על עולם בדיוני, לא צריך להתאמץ.