פעם ראשונה בחיים שלי מישהי אמרה לי שהיא ידעה מהרגע הראשון שראתה אותי שהיא הולכת לדפוק לי את הצורה.
איזה בוסט היסטרי משפט כזה נותן לכולנו לאגו, לכמה שנים הטון בו נאמר יהדהד במוחי לתמיד.
להיות גבר זה לא תמיד קל, לפעמים מגרד, לפעמים אנו לא שולטים בתפיחה המתפתחת בקרבינו, לפעמים רק מקירבה מסויימת לנשיות מתפתחת גורמת לי לחיבה עמוקה שנראית עמוק לעין, אני צריך לשלוט בזה אני יודע, אך אקט של טומאה ווירטואלית (על פי הרמנא ליצלן) הוא לא תמיד נשלט ולא תמיד חשוב שייחסם. אם הגברת שלצידי צוחקת מהעניין ומבינה שזה אך טבעי שאקט של משיכה מתבטא ב"טומאה" אז הכול בסדר, אם היא נבוכה מכך שברגע שיש מעט חיבה מסויימת המתפתחת מקרביי אזי הבעייה היא אצלה ולא אצלי.
אני מתגעגע לגסויות שנלחשות באוזניי, היכן הן כל הנשים שמתנהגות כמו גברים שרק באות וצועקות מה הן רוצות?, זה עידן של מודרניות ביחסים שבינו לבינה, עידן בו גברים מתנהגים כמו נשים ולנשים יש "ביצים", אבל למה המשחקים נמשכים, לא, אני לא אומר שכל אחד מקבל את מה שמגיע לו, ומה שאמור להגיע יגיע כי הגורל יחליט בכך, אבל עד מתי יונהג מן משחק שכזה שבו כל צד חוסם עצמו מלהתנהג לגבי מה שהוא רוצה ממערכת יחסים או מזיון פשוט וקל (אולי זיון זה לא דבר כה פשוט תמיד, תלוי מה האתיקה הפנימית של כל אחד אומרת). למה כל המי ומי חוסמים עצמם מלאמר את מה שהם רוצים?
אולי אני נאיבי ואולי טהור, מה שבטוח, משחקי הבריאה יימשכו גם אם נרצה וגם אם לא. זהו טבע הביציות והביצים, הציפורים והדבורים, הפין והפות והמשחקים שבינו לבינה.
רק דבר אחד קשה לי מאוד, מתי שוב אפגוש בגברת עם אדרת שרק תבוא ותגיד לי שמהרגע הראשון שראתה אותי היא ידעה שהיא הולכת לדפוק לי את הצורה ולא להיפך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
