'ספר השיאים של גינס', אחד הגיליונות, מסובך לדעת איזה:
מבניין אחד, בעל שלוש קומות, יצאו שלוש להקות עבריות מוצלחות.
שש מערכות תופים one floor בבניין אחד. גם הרבה כבוד.
בקומה הראשונה להקה כושית, משינה שמה, קרובי משפחה לה, אשכנזית.
בקומה השנייה רוקפור עם להיט, נסיך על סוס לבן, מצליחה גלובלית.
ובקומה השלישית, ממושקף ומקושר, נמצא לו אהוד בנאי, כלל לא מיותר.
אל הבניין הצטרפה לה שממית, מאוד חיננית, די אחראית, תלושה בין יבשה אחת למשנתה, חלומות למכביר ורצון ללהיט, אמרה השממית: "אחראית אני על עצמי, אצלכם הטעות ועלי לתקנה. סלמנדרה אני, ובכלל להקה".
ספר השירים של המשורר הקטלאני הנודע, ג'ואן סלווט פפסייט, נקנה על ידי נער יהודי-ספרדי בערך בשנת 1988, שם הילד הוא יוסי סלמה, מוסיקה שפתו, יש לו בראש סרטון של תמונות, מהיותו ילד מוזיקלי בגיל 14, ניסה להיות חלק מלהקות בספרד בצעירותו, אך חלום ישן שננטש, תמיד יצוץ ויעלה מחדש במהלך חיי כל אדם באשר הוא.
יוסי דובר חמש שפות; עברית, אנגלית, קטאלנית, צרפתית וספרדית כשפת-אם, בעל תואר במדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, היה מעורב בפוליטיקה כיו"ר הסטודנטים של מפלגת העבודה. בוגר תיכון צרפתי, וויתר על אזרחות ישראלית בכדי להיות תושב קבע בארץ, מצב אבסורדי למדי המתבטא ביכולת להצביע בארץ לכנסת אבל לא להצביע לראש העיר, האזרחות הספרדית נשמרת אך מעדיף לחיות בישראל, ארץ לבנות ולהיבנות, לשמור ולהישמר, בית. לא מעדיף לחיות בספרד, צבא עושים רק פעם אחת בחיים, מאחר ובספרד הגיוס הוא גם חובה, את הטראומות הוא בחר לחוות בישראל, צה"ל נתן לו אפשרות ללכת לשריון לשנתיים וחצי, שירות לעולים חדשים הם קוראים לזה, הישראליאדה הסכימה, מאחר ובישראל חוק מצב חירום תמיד כבר 59 שנה, אז גם העולים החדשים התרגלו ממזמן.
בן 33, נודד בין ארצנו לאירופה כבר שנים, מגיל 18 עד 28 העביר בירושליים, מדבר על ניכור ותלישה, לא חולם רק בספרדית. כותב ומביים את הלהקה 'רדיו סלמנדרה' בכל אחד מגלגוליה, באם ישנן לטאות המגדלות גופן מחדש לאחר כל משבר, כך גם 'סלמנדרה', כרגע בשלבי התהוות והתכוננות , משילה חלקים מסוימים ומקבלת אחרים (נגנים מתחלפים), אך ה'סטלן' תמיד נשאר. בתקופת מגוריו בברצלונה הרגיש חנוק בארון, במצב של שוק מהלם המציאות המטרפדת חלומות, לא ידע מה החיים צופנים לו, חלום ילדותו עדיין קיים. ביום אחד באמצע טיול ביריד בברצלונה פגש חבר ששר וניגן אותו בתחילת דרכו להגשמת החלום אמר שיש לו אולפן הקלטות ושיוסי יכול לבוא עכשיו להקליט. באודישן יוסי רעד עד כדי התעלפות, אפילו שר בג'יבריש כי העדיף שלא יבינו את השפה ברקע, העדיף שלא יבינו את השפה. מאז אותו יום השוק נגמר.
את עבודת היומיום עזב ונסע לארגנטינה בכדי להקליט עשרה שירים.
'בואנוס איירס'- BLUES EN BA MENORהוא שם התקליט, לא נשא כנפיים, יוסי נכנס למשבר גדול. הזנב נקטע לחלוטין. אם זה לא החלום, אז מה...(הזנב שוב גדל)..ואז עלה הביתה. בעיטה להתעוררות ומעבר סופי לארץ הקודש, בתור אדם שבעבר לא הציג עצמו כמוסיקאי, יוסי 'סלמנדרה' הוא אומן. בונה את הטקסטים כדרך תקשורת עם הקהל. מכין קטעי משחק כי מודע לעובדה שזה עולם תחרותי שבו צריך להיות מקורי, כותב שירים שהם כור היתוך לכל דבר, מערבב בין עולמות, מטרידים אותו נושאי הציונות והחברה היהודית, אלטנוילנד בעברה. מנסה להיות דמות הסונג רייטר של הכפר הגלובלי החדש. לא היה עושה מוזיקה בסגנון אחד גם אם היה רוצה ולכן לא מוגדר הסגנון המוסיקלי, המתפרש למחוזות כה נרחבים, משיר קופצני בשם 'פקק' ועד בלדה ל'סטלן', שיר המוקדש לרונלדיניו בקטלאנית, דגם יהודי של מאנו צ'או. שר שירים על עובדים זרים, על הניכור והתלישה של היהודי הגולל הנודד בארצות ולעולם לא מסתדר עם זהותו. שנה לאחר שעלה לארץ, בשנת 2004, מפיק ניגש אליו ב'בלום-בר' ושאל אותו באם ירצה להופיע, סרטון התעלפויות קצרצר, טענה אחת שזה לא יוסי על הבמה, זו ה'סלמנדרה' מופיעה. החלום הגדול הוא הופעות ברחבי דרום אמריקה ואז חזרה לברצלונה על סוס לבן, בינתיים ייאלץ להסתפק בהופעות בשכונת 'פלורנטין', התפשטות למרכז וישראל כולה, משם השמיים הם הגבול. העולם משתנה ויוסי איתו, בעבר עבד עם מפיק מ'זאזא', אך בסתיו 2007 הלהקה הוקמה מחדש בגלגולה הנוכחי; יוסי סלמנדרה מנגן בגיטרה אקוסטית. תומר עמרם מנגן בגיטרה בס. גיטרה חשמלית-יעל מלאכי. עדי קדוסי היא זמרת הליווי. אביטל אורי המתופף.(שחזר מארה"ב לפני כמה חודשים). עדן אמסלם מנהלת את הלהקה בפן המקצועי ומלווה אותה לכל מקום אליה שואפת. 'סלמנדרה' מופיעים כדרך קבע בפאב השכונתי בפלורנטין בלילות חמישי, הופיעו בפסטיבל הרחוב בשכונה, בקרוב הופעה חגיגית ב'יהושוע', יצלמו אותם מהטלוויזיה הספרדית, אבל זה קורה רק ב-20 ליוני, אולי פסטיבל ירושליים, אך ברגע כתיבת הכתבה, עדיין לא ניתנה תשובה.
הוציאו סינגל ראשון לשיר 'פקק', שיר קופצני וחמוד למדי. בקרוב בתחנות הרדיו בישראל. עושים 'קאברים' לשירים ספרדיים מוכרים, מערבבים ג'יבריש וקולות מהבטן שנשמעות כמו חצוצרה, שרים רוק ואקוסטי, קצת על אהבה, הרבה על החיים, תחתונים וחזיות שיזרקו על הבמה כרגע מעט יפריעו מאחר והלהקה בתהליך התחדשות, אך מקום למעריצים יש וקיימים כבר לא מעט שליוו אותם בדרכם הקצרה עד כה, 13 הופעות ברחבי דרום תל-אביב שנותנות חוויה יותר סוחפת מעבר לשירים עצמם, רוצים שקודם הקהל יתמוטט ויתאהב בהופעות ורק אחרי זה שישליכו את מלבושיהם לבמת ההופעה. ואם לא- שיתפשטו. רוב הקבועים שמאזינים ליוסי סלמה ושות' הם חברים ששמעו עם אחת והמשיכו לשמוע, לדעתי האישית, לא צריך יותר מפעם אחת בכדי לקבוע אחת ולתמיד, כאשר ללטאה ממשפחת הזיקיות נקטע אחד מאיבריה, אין אומר הדבר שהיא תצמיחו בשנית והוא יתפקד בצורה מושלמת, מבוטחני שכל חלק וכל תהליך שעובר על יוסי במסגרת השם 'סלמנדרה' נוטע שקעים בחייו, אך הבסיס נשאר כל עוד לא נחתך הראש.
"ורק אני, לא מבין כלום......."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
