יש ימים שאני קם בלי שום חשק להתחיל, ימים של שתייה כבדה ועייפות הגורמת לניוון בגפיים.
יש ימים שמתחילים בלילה ונגררים לבוקר, כך שיום חדש יתחיל בעולם בלי שתהיה הפסקה בין יום לליל.
יש ימים שמתחילים בצהריים, ימים של שוני בעצמות שרק גורמים לי לתהות למה אני נמצא בארץ של קדושה.
יש ימים של שוני, ימים שאני קם מחייך כולי ורק תוהה מאיפה באנו ולאן נלך.
ואולי הכול לטובה, אולי הכול נוצר מתוך פיתרון פשוט שפותר סוגייה פשוטה, למה אני לא יוצא בכלל מהבית.
רבים מחבריי יוצאים כל שני וחמישי לפאבים בכדי להכיר בחורות יפות, בכדי לשתות עד שהמוח נוזל מהאוזניים, "לדפוק" את המוח בכל כך הרבה מובנים, אני נהנה מלשבת בבית עם איזה סרט טוב, אבטיח קפוא כקרח וכוס קולה ברדית. הם תמיד שואלים אותי למה אני כזה צנון יבש, כשאני אומר להם שזה הבחירה שלי, וזה מה שאני נהנה לעשות הם קוראים לי חנון. כשאני חושב על זה הם צודקים, אבל גם מגיע למסקנה שאין בכך שום דבר רע. ושיתהפך העולם.
רק בחופשות בחו"ל אני מרשה לעצמי להתפרק לגמרי, לצאת מבלי לחשוב על הבוקר שאחרי, במקום הולדתי בו אני גר ועובד התהליך הרבה יותר מתמרח, קשה לי עם זה, אולי כי לכל אדם יש איזושהיא בעיה עם המקום בו הוא נולד, לבלות בו עד כלות חושים מבלי לחשוש שהוא עושה לעצמו פדיחות.
אם אתה תייר בארץ זרה המצב שונה, זה הופך להיות מותר, מותר לעשות שטויות ולהשתטות בגבול הטעם הטוב, מותר לך להנות מכל רגע, מותר כי אתה בחופש, והשכנים שלך לא יצביעו עליך מאחורי הגב כשאתה יוצא מהבניין אליו נכנסת שיכור כלוט יממה אחרי.
אז אולי בכדי לשחרר עצמך מתהליך החנוניות אתה זקוק למספר דברים די פשוטים: אמביציה להזיז את התחת, מסכה להסתתר מאחוריה, משקפי שמש ענקיות בכדי לכסות את השקיות המאפירות את העפעפיים והכי חשוב להרגיש תייר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
