החיים היפים של נולה

"נולה!" צעקתי עליה, היא לא הבינה מה רציתי ממנה.

היא ישבה שם למעלה בפינת הלובי המוזנחת נראית כ"כ קטנה,הכל לבן מסביבה.

ורק היא.משלבת כל כך הרבה צבע,

רק אם היית מבינה נולה,רק אם היית מבינה כמה מיוחדת את.

"אני לא יכולה יותר" מלמלה מתחת לרגליה,היה אפשר לראות כל טיפת בכי היוצאת מעיניה ,שוטפת אותה ומנקה את רצפת השיש הלבנה.

"אני מרגישה ריק,ריק כל כך.העולם הזה,מפחיד לי מדי"

להגיד לכם את האמת?אני לא יודעת אם נולה טעתה,

האם העולם שאנו חיים בו מתואר כעולם זוהר כגוון הצבע ורוד פוקסיה,או שמה אנחנו חברה של צעקות,בכי,סבל,יסורי מצפון,אינטרסים איישים.....

לכל ילדה,נערה אישה יש בעיות וסיבוכים בדימוי הפנימיות שלה.

לכל אחת יש רגע או שניים בחיים בו היא חושבת כמה שהיא כושלת,לא מיוחדת.

אבל נולה? נולה היא משהו מיוחד.

מוזר אם תרצו.

פנים יפות זה מספיק.

צריך גם גוף.

מה.לא?

ועכשיו אני,נולה.מדברת.

אני נערה,שבהחלט רוצה לחזור לאהוב א תעצמה,רוצה לחזור ללבוש ביקני בקיץ,לסגור מגפיים עד הסוף,ללבוש ג'ינסים ולא לדאוג שיראו את הקפל הקדמי.

אני במרתון עם עצמי.

אני יורדת במשקל.

דד ליינים: אני צריכה לחשוב עם תאריכים מסודרים אז עוד לא החלטתי

מתחילה במשקל 70.

עד סוף חופשת פסח-60 קילו