אני חושבת שנעשיתי השנה יותר צינית בכל מה שקשור ליום השואה וליום הזיכרון.
לא שאני לא מכבדת את הימים האלה או משהו, אבל אם בשנים האחרונות, או אולי בעצם מאז ומעולם, לא הרשיתי לעצמי לראות DVD או לשמוע מוזיקה שמחה, השנה זה כבר לא מפריע לי. לאלה שמתים זה הרי לא מפריע, ואלה שחיים.. טוב, למי אכפת מהם.
לא יודעת למה, איכשהו זה מתקשר לי לציניות. שכל דבר רע שקורה, אני צינית.
זה לא בכוונה או משהו, אני לא מנסה לפגוע באף אחד, אני אומרת את זה גם על הדיכאון שלי לפעמים. אפשר לקרוא לזה דרך התמודדות.
כי כשאתה שומע משהו כל כך נורא, כמו סיפורים על חיילים שנהרגו, אתה יכול לקחת את זה לכמה מקומות- אתה יכול לבכות, או שאתה יכול קצת להצטער אבל לא באמת לקחת קשה. אני כן מאלה שבוכים; אבל אני בוכה, ואז מספרת (לעצמי, בלב) בדיחה שחורה שקשורה ליום הזיכרון.
אני לא מאמינה בקדושה הזאת שנוצרת סביב המתים. הרי כשבנאדם חי, ולא משנה אם הוא קרוב אליך או לא, אתה יכול לצחוק עליו ולא תרגיש עם עצמך רע. אז למה כשהוא מת פתאום כבר לא נעים להגיד שהוא היה נמוך? שהוא היה גרוע במתמטיקה? שהייתה לו ש' שורקת?
אני כן רואה סרטים ליום הזיכרון, אבל אני גם רואה פרוייקט מסלול ב-VOD. אני כן שומעת שירים עצובים בגלגלצ, אבל כשנמאס לי אני עוברת לשמוע ביטלס או יוני בלוך.
לא יודעת מה הייתה הפואנטה במה שכתבתי. סתם גיבוב של שטויות שיצאו לי מהראש.
היום רוק"צ D:
ואני לא יודעת מה ללבוש..
אני גם לא יודעת מה להביא, ובאיזה תיק..
ואני גם לא מצליחה לישון><
איך שנה שעברה זה היה כזה ספונטני, ועכשיו אני מתכננת את זה כבר חודש מראש XD
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: