בשעה טובה יש
לנו תאריך למצעד הגאווה הירושלמי: יום חמישי 26 ביוני 2008 בחמש
אחה"צ, פחות או יותר. במילים אחרות, בעוד שלושה שבועות בערך.
סמנו ביומן
ובואו לצעוד אתנו. לסביות, סטרייטים, טרנסיות, הומואים, בי – כולנו נהיה שם.
להצהיר שאנחנו לא מתביישים במי שאנחנו, לומר שאנחנו תומכים במיעוטים, לצעוק שגם
לאחר יש מקום בחברה הישראלית. הפגנת זכויות אדם שמחה ושקטה, כל עוד זה תלוי בנו.
נצעד בעיר הבירה של מדינת ישראל, במרכז העיר. נתחשב באופי המיוחד של ירושלים על
אוכלוסיותיה המגוונות, לא נעבור בשכונות חרדיות, נכבד את השונים מאתנו ונצפה
שיכבדו גם אותנו.
שבועיים עבודה
נטו יש לנו כדי להתכונן (בשבועות אנחנו לובשים בגדים לבנים ונחים), ונשמח לעזרה.
ביקור באתר הבית הפתוח (כאן משמאל) יספר לכם איך תוכלו להצטרף למאמץ המשותף.
אגב, המסלול
השווה (שמועות), ייחשף בבכורה עולמית ב-12.6. מייד אחרי הCNN, גם אנחנו נבשר לכם. אם תעשו
מנוי לעדכונים (מצד שמאל, כרגיל) – תהיו השניות לדעת. לא שווה?
הכותרת הבטיחה גם
תובנות. כאן מצטרף אלינו עדן, רכז הנוער של הבית ואנתרופולוג חובב, שחזר מתל-אביב וכולו
נסער. משהו בשמש החזקה גרם לו לערפול קל, וכשהוא חזר לעצמו היה לו מסר חינוכי
לאומה. טיול בעיר הגדולה. קחו:
צועד בסך
"בוא'נה,
זה מתחיל להזכיר כאן את המצעד בירושלים", אמר לי חצי בצחוק ידיד שהתהלך לידי
אתמול במצעד בתל-אביב. רק חצי בצחוק, היה שם גם חצי רציני.
בשנים האחרונות
יש אצלנו עיסוק רב בבידול ובייחוד של כל אחד משני המצעדים האלה - התל-אביבי
והירושלמי. כל אחד מהם מסמן את חשיבותו באמצעות הדגשת שונותו מהאחר: האחד הוא מסיבה המונית לפורקן היצרים, והאחר הוא
אקט סימבולי עם חשיבות לאומית; האחד משקף את האלמנטים הקשים והצדדים הפגיעים שבקהילה,
והאחר מדגיש את הכיף, את הטוב, ואת ההתפתחות החיובית של קהילתנו; האחד סולידי
ומאופק והאחר בוטה וחושפני; וכן הלאה והלאה אבחנות מבדילות ומייחדות.
ואני, כלב נאמן,
הייתי בכל המצעדים בשתי הערים האלה (למעט אחד, אבל יש לי תירוץ ממש ממש טוב), וכבר
עשר שנים מכתת רגלי, לובש בגדים שלא-נורא-אם-יימרח-עליהן-חיתול באחד, ובגדים
שלא-נורא-אם-יספגו-את-כל-ד"ר-פישר באחר.
רק אתמול הבנתי לי
סוף סוף. ידידי המצוטט שם למעלה צדק, לשני המצעדים הללו יש בעצם רקע ואופי משותפים
- הרבה מעבר למה שנהוג לחשוב.
המצעד התל-אביבי
החל בהתכנסות נעימה וארוכה בגן מאיר הקסום, עם חשיפה הוגנת וצנועה של המסגרות והארגונים
הרבים העושים מלאכתם נאמנה, לילות כימים, בתקציבים נמוכים, לקידום ענייני הקהילה. אחר
כך המשכנו למצעד ארוך ברחובותיה הקלאסיים של תל-אביב (ובעיקר בוגרשוב המיתולוגי
ובן-יהודה ההיסטורי). המצעד היה עליז וססגוני, עם מעט מאוד אנשי ביטחון ברקע. בסביבה
שבה אני צעדתי הייתי מוקף בקבוצות ואנשים שבצעדתם משמיעים קולם ובחלקם זועקים
זעקתם. ביניהם היו קבוצת הטרנסים בירוק, נוער מרצ, שישה צבעים, הבית הפתוח, איגי,
תהל"ה ובטח עוד ועוד שהלכו בקדמת התהלוכה.
ועל כולנו צפו
ממרפסות הבתים מאות אנשים. רבים מהם נופפו בשמחה, אך רבים אחרים הביטו בהשתאות
ובחשדנות - מבטים שהזכירו לי את הטיעון
ש"במקום שבו לא רוצים אותנו (כן כן, גם במרכז תל אביב) - שם עלינו
לצעוד".
בסיכומו של יום,
כשישבתי עם חברי הירושלמים שאף לא אחד מהם השתתף במצעד, ידעתי שלי עצמי חשוב היה
להיות שם. כל עוד תימשך המסורת הנוכחית אמשיך לצעוד לפחות פעמיים בשנה. בכל פעם
אתרגש ואתרשם מדברי החוכמה או השובבות שלמד כל אחד משני האחים האלה - הבכור התל-אביבי
והצעיר הירושלמי - ואדע שגם אם הם נחשבים לשונים זה מזה, הרי בנים הם למשפחה אחת, משפחת
הקהילה הלהט"בית בישראל.
עדן שילוני הוא רכז תוכנית הנוער והצעירים בבית הפתוח
לנו זה הזכיר
שיר ישן. לקינוח, הנה טעימה ממנו:
שני
שושנים/ יעקב אורלנד
אשיר
לך שיר עתיק, נושן
אשיר
לך זמר על שושן.
היה
היו לפני שנים
שני
שושנים, שני שושנים.
היה
זה כבר, רחוק היום,
אחד
לבן, שני אדום.
בני
גן אחד, כשני אחים,
צמחו
עלה, צמחו חוחים.
עת
בא הבוקר צחור גוון
פקח
עיניים הלבן,
וערב
בא ורד היום
עצם
עיניים האדום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הבית הפתוח בירושלים
