היה מצעד, חוזרים לשגרה. הבית הפתוח חוגג את הקיץ

אז הנה, זה הגיע. היום המצעד השנתי שלנו. היום הפגנת זכויות האדם השנתית החשובה שלנו, היום יש אירוע של כיף בו פוגשים חברים וצועדים יחד בשמש הירושלמית הנעימה.

מי זה ה"שלנו" הזה? לסביות, הומואים, בי-סקסואלים (דו מיניים, אלא שנהנים משני העולמות), וטרנסג'נדרימות (נשים ואנשים שהזהות המגדרית שלהם שונה מהזהות הביולוגית שלהם), ולא פחות חשוב, סטרייטים וסטרייטיות שזכויות המיעוט שלנו חשובות להם.

ירושלים רגועה, מקורותינו בחפ"ק המשטרתי מספרים שהכול בסדר ולא צפויות בעיות, המשטרה לא התאפקה ושלחה כמה אלפי שוטרים לשמור עלינו, ורק אתם חסרים.

דווקא בגלל שהכול רגוע, והחרדים מסתפקים בהפגנה שקטה במאה שערים, שזה רחוק מהמסלול שלנו – אז בגלל כל זה אני קצת חושש שיהיו מעט אנשים. נכון, זה הרעיון של מיעוט, שיש מעט, ועדיין זה כל כך חשוב שיהיו כמה אלפי אנשים, כמו בשנים הסוערות. חשוב לתחושה שלנו, חשוב לנראוּת שלנו, וחשוב כדי שכל השוטרים הנחמדים לא ירגישו שסתם טרטרו אותם.

בואו בהמוניכן! אנחנו נהיה שם, עם קצת בלונים והרבה שמחה בלב, ואפילו גאווה, על זה שאנחנו לא מתביישים להיות מי שאנחנו למרות קצת דיכוי.

אה כן, לא לשכוח מים וקרם שיזוף, שלא תתייבשו או תיכוו לנו...

להתראות הערב,

צחי וכל נשות ואנשי הבית הפתוח

*

ועוד משהו קטן. תזכורת מרעננת, אם תרצו. 5 סיבות טובות למה לצעוד היום בירושלים:

• מצעד     .לפעמים נדמה שלהיות הומו או לסבית זה כבר דבר מקובל ושגרתי. מספיק לראות את כמות השנאה שמופנית כלפינו כדי להבין שזה לא כך. רק כשמתרגלים לראות אותנו מתרגלים לזה שאנחנו קיימים, גם במרחב הציבורי, ואנחנו כאן ונישאר. אחרי הכול, גם אני רוצה ללכת יד ביד עם הבן-זוג שלי בלי לפחד. כמו כולם.

• גאווה    .כשאתה מאמין בעצמך, לא מוותר ומחזיק באמת שלך, זאת סיבה לגאווה. זאת גם סיבה לגאווה כשאתה לא חי בשקר ולא נפגע ונרתע כשמעליבים ומנסים להשפיל אותך (למשל: תעשו מה שאתם רוצים בבית שלכם, אבל למה ברחוב? ו-לא, אנחנו לא עושים סקס ברחוב).

• והנוער    .יש הרבה בני נוער שמתסתכלים מהצד. חלקם הומואים ולסביות. הם לא מעיזים לספר לאף אחד מה שבלב שלהם, הומו זה קללה בבית הספר. גם להם מגיע לראות, לקוות ולדעת שלא חייבים להתחבא, שיום אחד גם הם יוכלו להסתובב בלי להתבייש. אף אחד לא הופך להיות להט"בי בגלל שהוא ראה מצעד, אבל ילדים יכולים להרגיש טוב ולהמנע מהתאבדות. זו לא סתם דרמה, זה מתועד. בזכות זה שהם שומעים על המצעד הם יודעים שיש להם לאן לפנות, יש תמיכה, יש עתיד.
  
• 
  

• הפגנה    .סליחה על המילים הגבוהות, אבל זאת הזדמנות מיוחדת להפגין בעד שיוויון זכויות לכולם, בעד דמוקרטיה וסובלנות. דמוקרטיה זה שמתחשבים גם במיעוטים, אפילו אם הם מעצבנים לפעמים.

• ירושלים     .חיים בעיר הזאת המון להט"בים, גם אני. אני רוצה להרגיש בבית בעיר שלי, לא רק בתל אביב. ירושלים היא גם עיר הבירה שלי, היא העיר בה יושבת הכנסת והממשלה, היא העיר של כולם. המצעד עובר רחוק משכונות חרדיות, הוא מכובד ומתאים לעיר. פנטזיות העירום והזימה של חלק מהמתנגדים לא מתגשמות כאן. מצטער לאכזב.
  

שלום לכם,

אין עוד ספקות (טוב, אולי קצת) וסודות: כח פרטי המעד נקבעו ותואמו עם המשטרה.

אז מה מתוכנן לנו:

ביום חמישי, ה-26.6 נצא לצעוד בעיר הבירה שלנו, להביע את גאוותנו על יכולתנו לא להתחבא ולא להכחיש, לדרוש את זכויותינו החוקיות, וליהנות ממפגש עם חברות, חברים, חברימות (כך כותבת ידידה טרנסג'נדרית שלי), ועם כל מי שזכויות האדם בישראל חשובות לה.

מה בתכנית?

16:00 התכנסות בגן העצמאות (רח' מנשה בן ישראל שבין אגרון לכיכר החתולות)

17:00 פתיחה חגיגית ותחילת המצעד

נצעד מגן העצמאות, נרד ברחוב אגרון, ונפנה לרח' דוד המלך עד סופו בגן הפעמון

18:00 עצרת סיום בגן הפעמון

19:00 סיום, ותחילת החגיגות הלא פורמאליות

השנה נצעד באווירה רגועה. נדברנו עם אחינו האדוקים, המשטרה מעריכה שיהיה שקט ולא נוקף באלפי שוטרים חתיכים (אלף יהיו, לא לדאוג), ויהיה כיף.

יש לנו גם לוגו (ראו משמאל) ומוטו חדש: אהבת חינם. על מה ולמה?

הנה דברים ממכתב לקהילה ששלח יונתן, מנכ"ל הבית:

אהבת חינם" הוא שמו של מצעד הגאווה 2008 – אשר יצעד במרכז העיר ב- 26 ביוני. “אהבת חינם", כנגד כל שנאת החינם אשר הרבתה בעיר בשנים האחרונות. אהבת חינם שאיננה סלוגן, אלא תפישה אשר מנחה אותנו יום-יום. אהבת חינם, במסגרתה הגענו במסגרת הידברות ענפה עם רבים מהחוגים אשר הפנו כלפינו אלימות בשנים האחרונות, להבנה כי האלימות הזו פוגעת בכולנו, וכי על כולנו מוטל לפעול להפחתת האלימות.

אהבת חינם, אשר מבהירה כי המצעד שלנו הוא בעדנו ובעד סובלנות ופלורליזם בירושלים, ולא נגד מישהו או משהו – חוץ מאשר כנגד השנאה עצמה. אהבת חינם, כי אנחנו אוהבים את ירושלים: אוהבים את רב-הגוניות שלה, את קדושתה ואת חולה, את מורכבותה ואת ייחודה, ומהמקום הזה אנחנו צועדים.

אנחנו צועדים, כי מפחיד לנו ללכת יד ביד ברחוב עם מי שאנחנו אוהבים ולהיראות באופן שבו אנחנו רוצים. אנחנו צועדים לא כדי לפחד יחד, אלא כדי לחגוג יחד, לשמוח יחד, ולאהוב יחד – אחת את השניה, את הקהילה שלנו ואת תומכיה ואת ירושלים.

בואו לצעוד איתנו, במצעד של שמחה, של רעות ושל אהבת חינם.

יונתן גר,

מנכ"ל הבית הפתוח

ויש בונוס מצוייר, לא ברור מי הפיצה אותו, אבל כשהיא תצוץ נשמח לתת לה את הקרדיט שמגיע לה.

בשעה טובה יש לנו תאריך למצעד הגאווה הירושלמי: יום חמישי 26 ביוני 2008 בחמש אחה"צ, פחות או יותר. במילים אחרות, בעוד שלושה שבועות בערך.

סמנו ביומן ובואו לצעוד אתנו. לסביות, סטרייטים, טרנסיות, הומואים, בי – כולנו נהיה שם. להצהיר שאנחנו לא מתביישים במי שאנחנו, לומר שאנחנו תומכים במיעוטים, לצעוק שגם לאחר יש מקום בחברה הישראלית. הפגנת זכויות אדם שמחה ושקטה, כל עוד זה תלוי בנו. נצעד בעיר הבירה של מדינת ישראל, במרכז העיר. נתחשב באופי המיוחד של ירושלים על אוכלוסיותיה המגוונות, לא נעבור בשכונות חרדיות, נכבד את השונים מאתנו ונצפה שיכבדו גם אותנו.

שבועיים עבודה נטו יש לנו כדי להתכונן (בשבועות אנחנו לובשים בגדים לבנים ונחים), ונשמח לעזרה. ביקור באתר הבית הפתוח (כאן משמאל) יספר לכם איך תוכלו להצטרף למאמץ המשותף.

אגב, המסלול השווה (שמועות), ייחשף בבכורה עולמית ב-12.6. מייד אחרי הCNN, גם אנחנו נבשר לכם. אם תעשו מנוי לעדכונים (מצד שמאל, כרגיל) – תהיו השניות לדעת. לא שווה?

הכותרת הבטיחה גם תובנות. כאן מצטרף אלינו עדן, רכז הנוער של הבית ואנתרופולוג חובב, שחזר מתל-אביב וכולו נסער. משהו בשמש החזקה גרם לו לערפול קל, וכשהוא חזר לעצמו היה לו מסר חינוכי לאומה. טיול בעיר הגדולה. קחו:

צועד בסך

"בוא'נה, זה מתחיל להזכיר כאן את המצעד בירושלים", אמר לי חצי בצחוק ידיד שהתהלך לידי אתמול במצעד בתל-אביב. רק חצי בצחוק, היה שם גם חצי רציני.

בשנים האחרונות יש אצלנו עיסוק רב בבידול ובייחוד של כל אחד משני המצעדים האלה - התל-אביבי והירושלמי. כל אחד מהם מסמן את חשיבותו באמצעות הדגשת שונותו מהאחר:  האחד הוא מסיבה המונית לפורקן היצרים, והאחר הוא אקט סימבולי עם חשיבות לאומית; האחד משקף את האלמנטים הקשים והצדדים הפגיעים שבקהילה, והאחר מדגיש את הכיף, את הטוב, ואת ההתפתחות החיובית של קהילתנו; האחד סולידי ומאופק והאחר בוטה וחושפני; וכן הלאה והלאה אבחנות מבדילות ומייחדות.

ואני, כלב נאמן, הייתי בכל המצעדים בשתי הערים האלה (למעט אחד, אבל יש לי תירוץ ממש ממש טוב), וכבר עשר שנים מכתת רגלי, לובש בגדים שלא-נורא-אם-יימרח-עליהן-חיתול באחד, ובגדים שלא-נורא-אם-יספגו-את-כל-ד"ר-פישר באחר.

רק אתמול הבנתי לי סוף סוף. ידידי המצוטט שם למעלה צדק, לשני המצעדים הללו יש בעצם רקע ואופי משותפים - הרבה מעבר למה שנהוג לחשוב.

המצעד התל-אביבי החל בהתכנסות נעימה וארוכה בגן מאיר הקסום, עם חשיפה הוגנת וצנועה של המסגרות והארגונים הרבים העושים מלאכתם נאמנה, לילות כימים, בתקציבים נמוכים, לקידום ענייני הקהילה. אחר כך המשכנו למצעד ארוך ברחובותיה הקלאסיים של תל-אביב (ובעיקר בוגרשוב המיתולוגי ובן-יהודה ההיסטורי). המצעד היה עליז וססגוני, עם מעט מאוד אנשי ביטחון ברקע. בסביבה שבה אני צעדתי הייתי מוקף בקבוצות ואנשים שבצעדתם משמיעים קולם ובחלקם זועקים זעקתם. ביניהם היו קבוצת הטרנסים בירוק, נוער מרצ, שישה צבעים, הבית הפתוח, איגי, תהל"ה ובטח עוד ועוד שהלכו בקדמת התהלוכה.

ועל כולנו צפו ממרפסות הבתים מאות אנשים. רבים מהם נופפו בשמחה, אך רבים אחרים הביטו בהשתאות ובחשדנות -  מבטים שהזכירו לי את הטיעון ש"במקום שבו לא רוצים אותנו (כן כן, גם במרכז תל אביב) - שם עלינו לצעוד".

בסיכומו של יום, כשישבתי עם חברי הירושלמים שאף לא אחד מהם השתתף במצעד, ידעתי שלי עצמי חשוב היה להיות שם. כל עוד תימשך המסורת הנוכחית אמשיך לצעוד לפחות פעמיים בשנה. בכל פעם אתרגש ואתרשם מדברי החוכמה או השובבות שלמד כל אחד משני האחים האלה - הבכור התל-אביבי והצעיר הירושלמי - ואדע שגם אם הם נחשבים לשונים זה מזה, הרי בנים הם למשפחה אחת, משפחת הקהילה הלהט"בית בישראל.

עדן שילוני הוא רכז תוכנית הנוער והצעירים בבית הפתוח

לנו זה הזכיר שיר ישן. לקינוח, הנה טעימה ממנו:

שני שושנים/ יעקב אורלנד

אשיר לך שיר עתיק, נושן
אשיר לך זמר על שושן.
היה היו לפני שנים
שני שושנים, שני שושנים.
היה זה כבר, רחוק היום,
אחד לבן, שני אדום.

בני גן אחד, כשני אחים,
צמחו עלה, צמחו חוחים.
עת בא הבוקר צחור גוון
פקח עיניים הלבן,
וערב בא ורד היום
עצם עיניים האדום.