היה מצעד, חוזרים לשגרה. הבית הפתוח חוגג את הקיץ

בשעה טובה יש לנו תאריך למצעד הגאווה הירושלמי: יום חמישי 26 ביוני 2008 בחמש אחה"צ, פחות או יותר. במילים אחרות, בעוד שלושה שבועות בערך.

סמנו ביומן ובואו לצעוד אתנו. לסביות, סטרייטים, טרנסיות, הומואים, בי – כולנו נהיה שם. להצהיר שאנחנו לא מתביישים במי שאנחנו, לומר שאנחנו תומכים במיעוטים, לצעוק שגם לאחר יש מקום בחברה הישראלית. הפגנת זכויות אדם שמחה ושקטה, כל עוד זה תלוי בנו. נצעד בעיר הבירה של מדינת ישראל, במרכז העיר. נתחשב באופי המיוחד של ירושלים על אוכלוסיותיה המגוונות, לא נעבור בשכונות חרדיות, נכבד את השונים מאתנו ונצפה שיכבדו גם אותנו.

שבועיים עבודה נטו יש לנו כדי להתכונן (בשבועות אנחנו לובשים בגדים לבנים ונחים), ונשמח לעזרה. ביקור באתר הבית הפתוח (כאן משמאל) יספר לכם איך תוכלו להצטרף למאמץ המשותף.

אגב, המסלול השווה (שמועות), ייחשף בבכורה עולמית ב-12.6. מייד אחרי הCNN, גם אנחנו נבשר לכם. אם תעשו מנוי לעדכונים (מצד שמאל, כרגיל) – תהיו השניות לדעת. לא שווה?

הכותרת הבטיחה גם תובנות. כאן מצטרף אלינו עדן, רכז הנוער של הבית ואנתרופולוג חובב, שחזר מתל-אביב וכולו נסער. משהו בשמש החזקה גרם לו לערפול קל, וכשהוא חזר לעצמו היה לו מסר חינוכי לאומה. טיול בעיר הגדולה. קחו:

צועד בסך

"בוא'נה, זה מתחיל להזכיר כאן את המצעד בירושלים", אמר לי חצי בצחוק ידיד שהתהלך לידי אתמול במצעד בתל-אביב. רק חצי בצחוק, היה שם גם חצי רציני.

בשנים האחרונות יש אצלנו עיסוק רב בבידול ובייחוד של כל אחד משני המצעדים האלה - התל-אביבי והירושלמי. כל אחד מהם מסמן את חשיבותו באמצעות הדגשת שונותו מהאחר:  האחד הוא מסיבה המונית לפורקן היצרים, והאחר הוא אקט סימבולי עם חשיבות לאומית; האחד משקף את האלמנטים הקשים והצדדים הפגיעים שבקהילה, והאחר מדגיש את הכיף, את הטוב, ואת ההתפתחות החיובית של קהילתנו; האחד סולידי ומאופק והאחר בוטה וחושפני; וכן הלאה והלאה אבחנות מבדילות ומייחדות.

ואני, כלב נאמן, הייתי בכל המצעדים בשתי הערים האלה (למעט אחד, אבל יש לי תירוץ ממש ממש טוב), וכבר עשר שנים מכתת רגלי, לובש בגדים שלא-נורא-אם-יימרח-עליהן-חיתול באחד, ובגדים שלא-נורא-אם-יספגו-את-כל-ד"ר-פישר באחר.

רק אתמול הבנתי לי סוף סוף. ידידי המצוטט שם למעלה צדק, לשני המצעדים הללו יש בעצם רקע ואופי משותפים - הרבה מעבר למה שנהוג לחשוב.

המצעד התל-אביבי החל בהתכנסות נעימה וארוכה בגן מאיר הקסום, עם חשיפה הוגנת וצנועה של המסגרות והארגונים הרבים העושים מלאכתם נאמנה, לילות כימים, בתקציבים נמוכים, לקידום ענייני הקהילה. אחר כך המשכנו למצעד ארוך ברחובותיה הקלאסיים של תל-אביב (ובעיקר בוגרשוב המיתולוגי ובן-יהודה ההיסטורי). המצעד היה עליז וססגוני, עם מעט מאוד אנשי ביטחון ברקע. בסביבה שבה אני צעדתי הייתי מוקף בקבוצות ואנשים שבצעדתם משמיעים קולם ובחלקם זועקים זעקתם. ביניהם היו קבוצת הטרנסים בירוק, נוער מרצ, שישה צבעים, הבית הפתוח, איגי, תהל"ה ובטח עוד ועוד שהלכו בקדמת התהלוכה.

ועל כולנו צפו ממרפסות הבתים מאות אנשים. רבים מהם נופפו בשמחה, אך רבים אחרים הביטו בהשתאות ובחשדנות -  מבטים שהזכירו לי את הטיעון ש"במקום שבו לא רוצים אותנו (כן כן, גם במרכז תל אביב) - שם עלינו לצעוד".

בסיכומו של יום, כשישבתי עם חברי הירושלמים שאף לא אחד מהם השתתף במצעד, ידעתי שלי עצמי חשוב היה להיות שם. כל עוד תימשך המסורת הנוכחית אמשיך לצעוד לפחות פעמיים בשנה. בכל פעם אתרגש ואתרשם מדברי החוכמה או השובבות שלמד כל אחד משני האחים האלה - הבכור התל-אביבי והצעיר הירושלמי - ואדע שגם אם הם נחשבים לשונים זה מזה, הרי בנים הם למשפחה אחת, משפחת הקהילה הלהט"בית בישראל.

עדן שילוני הוא רכז תוכנית הנוער והצעירים בבית הפתוח

לנו זה הזכיר שיר ישן. לקינוח, הנה טעימה ממנו:

שני שושנים/ יעקב אורלנד

אשיר לך שיר עתיק, נושן
אשיר לך זמר על שושן.
היה היו לפני שנים
שני שושנים, שני שושנים.
היה זה כבר, רחוק היום,
אחד לבן, שני אדום.

בני גן אחד, כשני אחים,
צמחו עלה, צמחו חוחים.
עת בא הבוקר צחור גוון
פקח עיניים הלבן,
וערב בא ורד היום
עצם עיניים האדום.

ניסע, ניסע, אולי נגיע עד מחר,
אם לא נאט, לא נביט, לא נשים לב לפרטים,
לא נגיע לארץ חדשה.

(שלמה ארצי)

לא רחוק מירושלים, אומרים, יש ארץ חדשה. קוראים לה תל אביב, ושם חם כל השנה. תל אביב היא ארץ-עיר משונה: מותר להיות בה שונה, במדינות שכנות טוענים שזו אפילו הנורמה. זאת עיר עם הרבה אמנות ומעט עבר, המון מכוני כושר ומעט גיוון תרבותי. זאת עיר שאוהבת מיעוטים. את רובם היא אוהבת מרחוק, עם נגיעה של מצפון אשם, אבל יש לפחות מיעוט אחד שהעיר הזאת מקבלת כראוי: להט"בים. ממשלת תל אביב תומכת במרכז לקהילה הלהט"בית, בעיר יש בית לנוער שנפלט מביתו על רקע שונותו, וכשיש מצעד גאווה העירייה תולה את דגלי הגאווה בלי שבג"ץ יכריח אותה.

פעם בשנה יש בעיר מצעד גדול של לסביות, הומואים, טרנסים, ביסקסואלים וכמה מחבריהם הטובים. שלא כמו בירושלים, מספרים, המצעד התל-אביבי הוא מסיבה לשמה. המון צבע, המון פְּרִיצוּת (מילה ירושלמית. זה אומר משהו רע), הרבה שמחה, ולחות איומה (גם ת"א לא מושלמת, אפילו באגדה).

הרבה הומואים בירושלים מתלבטים: האם המצעד בתל אביב טוב או רע לנו?

מצד אחד, מה רע בחופש, ביכולת לחגוג אפילו את הסטריאוטיפים שבנו לך ואימצת? מה רע ביום אחד בלי פוליטיקה, במסיבה שלא מתמקדת בשלטים ולא מוקפת חגורות אבטחה?

מצד שני, לפעמים נדמה שבארץ תל אביב שכחו מה זה להיות ישראלי. שכחו שבשאר ישראל הזכות הזאת לא טריוויאלית ושהמצב הנעים שלהם פוגע לפעמים במאבק של אלה מאתנו שחיים במדינות אחרות. יש שמלינים על זה שכשדנים במצעד הירושלמי, שרובו (מה אפשר לעשות) חנונים עם שלטים שמפגינים, משתמשים בתמונות הצבעוניות בתל-אביב. זה לא שאנחנו לא אוהבים צבע, הם אומרים, אבל למה לבלבל? בעצם, טענה כזאת צריך להפנות לכלי תקשורת ועורכים שלא טורחים או לא רוצים להבחין בהבדל.

מצד שלישי, וזה הצד שלנו - יש מסיבה, בחו"ל, ואנחנו מוזמנים. לא נבוא? לא נשמח איתם? לא נקווה שיום יבוא וגם בפריפריה ניתן יהיה לשמוח ככה? לא נביא להם קצת בריזה מההר?

ביום שישי הזה, 6 ביוני, ג' בסיוון, יתקיים המצעד בתל-אביב

אנחנו נהיה שם, כיחידים וכקבוצה

 (שיוצאת יחד מהבית הפתוח, ראו פרטים באתר שלנו)

התצטרפו אלינו?

ויש גם המלצה: YNET מקדישים מקום לשבוע הגאווה. שווה להציץ

ושוב שלום לכם. היה פסח, נחנו ואספנו כוחות לקראת חודשיים אינטנסיביים במיוחד, וחזרנו אליכם. החל מהשבוע נעדכן אתכן לפחות פעם בשבוע, ולא נהסס גם פעמיים, אם ממש לא תהיה ברירה. אגב, זה הזמן להירשם למנגנון העדכון כאן בצד.

אז מה קרה עם הצעד בינתיים? לא מעט. פנינו למשטרה, הודענו לשוטרינו האמיצים על כוונתנו לצעוד ולהפגין בעד שוויון ודמוקרטיה בבירה, וביקשנו את אישורם לעשות זאת ביום חמישי, ה-25 ביוני, בדיוק בשבוע בו הכול התחיל, בהתקוממות בסטונוול הרחוקה. אל תרשמו עדיין ביומן, התאריך לא סופי, אבל התכוננו לשבוע ההוא. הוציאו את הוורוד, אווררו דגלים צבעוניים, תכננו תלבושת הולמת. אל תשכחו להזמין חברים, המצעד הוא לא רק למיעוט השונה אלא לכל מי שרוצה את הזכות לחיות כאן בעיר כמו שהוא רוצה. עם כבוד לאחר, אך בלי לוותר על זכותנו להיות אנחנו.

אבל די להטפות. השבוע אנחנו מביאים לכם מכתב שכתב אלעד (זוכרים? אחד מכותבי הבלוג) לירושלים, בדיוק לפני שנה. צחי ממליץ. קראו, תהנו, ואך תשכחו להגיב.

התגאי ירושלים – מכתב גלוי לעירי

אינני נוהג לדבר עם ערים, ובטח שלא לכתוב אליהן מכתבים. אך עלייך להבין - זהו מקרה חריג ומיוחד שלא סובל דיחוי, על אף ההסתכנות באשפוז כפוי. לפני שאתחיל, הרשי לי להציג את עצמי בפניך: שמי אלעד, תושב טרי, ושנאתי אותך עד לפני חודשים ספורים, עד שעברתי לגור בך. אני מודה, לא רציתי לעבור אליך גם בעבור מלוא חופניים של בחורים מסוקסים, אך למזלך, האוניברסיטה והמצפון האקדמי קבעו את מגוריי בך. הימים עברו, הלילות נעשו קרירים, ואט אט הבלתי יאומן קרה - התאהבתי בך. חוקי הטבע אובדי עצות.

אך לא בהתאהבויות וגילויי רגש עסקינן אלא בייעוץ וגילויי דעת. אתמול צעדתי באחד מרחובותייך, ולפתע נפלתי שדוד, מוכה בהלה מהפשקווילים שצצו מכל מסתור ופינה. "הזדעזעי ירושלים" הם קראו לך, והזהירו אותך מפני "מצעד הזוהמה". כן, שוב פעם ההומואים הולכים לצעוד בשדרותייך. אני מתאר לעצמי שאת נמצאת בדילמה קשה מנשוא. מצד אחד, קמים תושבייך הותיקים הרואים בך קדושה וטוהר– נאמנים לך ואוהבים אותך עד כלות – מזהירים אותך ומעירים אותך משנתך השלווה, ומצווים עליך זעזוע. מצד שני, ניצבים תושבים אוהבים ונאמנים לא פחות, מבקשים לצעוד בעירם, מבקשים להתהלך בך כאשר הם גאים בעצמם כפי שהם גאים בך. האם להזדעזע או להתגאות?

עירי, בואי נהיה כנים. מצבך אינו מזהיר. האבטלה גואה, התחבורה איטית ונוראית וההגירה ממשיכה להיות שלילית. תמיד הכניסו לך מילים לפה, ואמרו שאת עיר סובלנית, עיר פלורליסטית. כעת את יכולה להזדעזע. אמרי את האמת, וספרי לכולם שישנה קבוצה, לא קטנת מימדים, אשר בה אנשים בעלי נטיות וזהויות מיניות אשר עומדות במיעוט, וגלי לנו, קבל עם ועדה, שקבוצה זו הושתקה והוקצתה במשך שנים.  אבל בכל זאת, משהו טוב קורה אצלך בזמן האחרון, בטח שמת לב. הומוסקסואלים ולסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים, יוצאים מבתיהם וחדריהם ועטים עליך להעיר בינתך.

התגאי ירושלים! הרימי ראשך המושפל והמדוכא ממשבחי שקר, והעליזי ליבך המחרחר. אספי את כל תעצומות נפשך ושפשפי עיניים, כי את עוטה מלבוש חדש וצח כשלג. עירי הקסומה, היי גאה בך, בי ובחבריי שצועדים בחוצותייך ומניפים מעלה את לפיד השוויון והחירות. הריחי את ריח הדמוקרטיה, והרגישי את רוח הצדק מלטף את פנייך המתחדשים. שאי מבטך לדגל צבעי הקשת שיונף בסוף ביוני, וראי את אורו מופץ ומאיר את כל גגות בתייך. אל תחדלי מלמלא את ליבך גאווה, כי את ראויה לגאווה יפה שכזו.