אז אולי זה כן היה אמור לקרות, אולי כן הייתי צריכה את זה, קצת שקט..

אני ועצמי בחדר.. מתמודדים עם המבחנים שמעמידים בפניי, שבמשך כל הזמן הזה לא חשבתי עליהם אפילו לשנייה.

למרות שזמן היא מילה יחסית, יחסית להכל..

אם אני מעמידה בפני עצמי מטרה,

הזמן הוא זה שמודד עד כמה אני נחושה להשיג אותה,

מן הסתם, אם לא כל כך אין ספק שאני אגיע למטרה מאוחר יותר, ואם אני כן רוצה להשיג אותה, אני אשיג אותה בכל דרך.

המטרות שלי בזמן האחרון דיי מעופפות.. מתפזרות הייתי אומרת.. לא חשבתי שאם אני משיגה אחת כזו אני צריכה לשמור שלא תברח.

הן פשוט עפות, ונעלמות, אפילו מהמחשבות.. נשכחות

אז הנה.. הגיע הזמן לנער את עצמי.. או שמישהו אחרת עשה את זה כבר בשבילי.. 'את השתנת, את לא כמו פעם.. אבל אני עדיין אוהב אותך'

לא השתנתי התבגרתי, אני לא אשאר כמו שאני לנצח, הכל משתנה.. והאני שפעם לא תחזור, בחיים לא תחזור.

כזאת אני, ואם אני למדתי לקבל את עצמי, סימן שגם אתה יכול. בהצלחה