עמוק מידי להגיד אוהב, כ"כ עמוק.. כשזה באמת חודר הפרפרים מתחילים לעשות בלאגן, בלאגן שמרעיד את עולמך.. העולם הלא מוכר, החדש.. עולם שלפעמים מאיר פנים, אבל לא תמיד.. התמימות נאכלת ברגע או שניים, העניים כבר לא עובדות עלייך, החיבוק הזה, שלפני רגע אחד העיר את הפרפרים רק מעלים אותם. והכל נהיה מן מובן מאליו, מובן כזה.. משעמם, שקל להתרגל אליו, שמוציא את המיץ, שהופך את הכל למן שגרה לא רצויה. ובחלום, אני חולמת אותך, מרעיד את עולמי כל פעם מחדש,חלום.. חלום אמיתי.. שאני מרגישה את השפתיים, נגיעות קטנות פה ושם, נגיעה קטנה אבל גדולה.. סודות אחרים של הגוף נחשפים לי לרגע, וכבר אמרתי פעם שהתמימות כבר נאכלה.. אמרתי שהייתי פרפר מאושר, אבל עכשיו.. אני סתם פרפר שנרדם, פרפר שמשעמם לו. שנורא קשה לו לפרוש את הכנפיים, ולעוף לעבר מן אופק שלא נראה, לעוף בלי לדעת.. פשוט לעוף. סתם פרפר. פרפר כמו כל הפרפרים האחרים בעולם.

כמו פרפר בחושך אני, רואה הכל.. גם דברים שאתה לא..

מחכה לזמן הזה, לזמן הזה שאני אהיה מתחת לכתפך, מחבקת אותך.. מחבק אותי.. נרדמת, לאט לאט.. נכנסת לעוד חלום קטן, חלום קטן עלייך, ועל הפרפרים שלי, הפרפרים שאתה יוצר בי, שגורמים לי לפרוש כנפיים ולעוף לתוך עולמך.. והאמת היא, עולם שדיי מסקרן אותי