Where I go, what I'll become or who I am or what I'll be
I'll never know, but I am sure that I'll get everything for free
אני מרחפת.
לא תלויה באף אחד, לא תלויה בשום דבר.
סוף סוף אני מרגישה שההחלטה שלי היא הקובעת..
אני מרגישה שכל השרשראות ירדו ממני..
שום דבר לא חונק אותי..
אני מרגישה שאני מוכנה ללכת עירומה ברחוב בלי להרגיש בכלל שמישהו מסתכל עליי.
אני מרגישה שהעולם מחייך.
שהשמש מחממת אותי ומעוררת את העור שלי מהקור הארור של החורף.
אני ממלא את בית החזה באוויר כשהבגד היחיד שיש על גופי זה שמלת לייקרה קטנה שמרגישה כמו נוצה..
אני מרגישה שאין דבר יותר עדין בחיים שלי כרגע מהנשימה העמוקה הזאת ושאיפת האוויר הקריר לריאות..
להוציא אותו חם... לנשוף אותו אחוצה ביחד עם כל האנרגיות השליליות של כל התקופה הארוכה הזאת.
הנשמה שלי נקלעה וקשרה את עצמה לנשמה מתה ובגלל זה גססתי כל כך הרבה זמן..
ועכשיו אני... פורצת אחוצה.. לא בצרחות, לא בכעס.עם הרוח... והעולם עדין... ושברירי.. בועה שלא מתפוצצת אף פעם.. בועת משי.. מלאה בנוצות... החומר ממנו עשויים חלומות.

