אני רוצה לנתח את עצמי.
רוצה לשים את הנשמה שלי על שולחן ניתוחים ולהתחיל לחפש.
לחפש את אותה הילדה הקטנה שהייתי , למצוא את הנקודה הזאת בחיים שלי... שבה התייאשתי.
שבא הבנתי שהחיים הם מילה נרדפת לכאב אינסופי.
הנקודה שבה החלטתי שאני צריכה להיות חרא כדי שלא ידרכו עלי..
הנקודה שבה הפסקתי להאמין בכל הדברים שהחזיקו אותי בתור בן אדם טוב.
הנקודה שבה הפסקתי להאמין בצ'אנס שלי להיות מושלמת.
להיות החברה המושלמת.
הבת זוג המושלמת.
הבת המושלמת.
הבן אדם המושלם.
אני יודעת שאין דבר כזה "מושלם"..
אבל צ'אנס תמיד יש נכון?
אז אני רוצה למצוא את אותה הנקודה שגרמה לי להבין כל כך מוקדם שהחיים הם לא דרך יפה עם שדות פורחים ...
אני רוצה למצוא את הנקודה שבה הפסקתי להאמין באהבה אמיתית... באהבה ניצחית.
ופעם האמנתי..
אני רוצה למצוא את הנקודה בה החלטתי לקרר את הלב שלי .. החלטתי להפסיק לאהוב.. החלטתי להציב סורגים על הלב שלי.. החלטתי לפגוע.. לשבור .. להרוס אנשים.. ואז לעמוד מהצד ולשמוע איך כולם מקללים אותי עם פחד בעיניים... לראות את כולם שונאים אותי ולהנות מזה.
אני רוצה למצוא את נקודה הזאת.... שבה איבדתי את עצמי..
אני אעצור באמצע הכתיבה כי אני פשוט לא עומדת בזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mind Factory
