זאת לא אני שמרחיקה אותך מכולם, זאת את שמתעקשת לשחק תפקידים.
זאת לא אני שמפסידה במשחקי אגו מטופשים.
זאת לא אני שמתעקשת להיות החזקה מכולן, ומפסידה כל פעם מחדש.
זאת את .
החלשה בינינו שנמצאת שם ומנסה לשחק בגוף שלי ולטרף אותי.
אבל את לא מפחדת, כי את יודעת שבסופו של דבר יגידו שזאת אני .
כי באיזשהו מקום זאת אני . זה הגוף שלי, רק שאת שם .
אני מתעקשת להתפרץ אחוצה, לפזר שמחה ואושר, ולהציף אנשים בטוב לב .
אבל את הורסת לי, את זורעת בכולם הרס ורוע, את מתעקשת לתחמן ולהפוך אותי לאישיות מניפולטיבית.
את מתעקשת שככה יאהבו אותנו, ככה לא תהיה להם ברירה, ככה יפחדו מאיתנו.
ואותך הם לא מכירים, הם מכירים אותי בתור אחת כזאת.
אבל שוב, זאת לא אני. זאת את .
בינתיים הכל בסדר, אה ולאט לאט אני מפסיקה להאמין באהבה אמיתית :) יש לי הרגשה שזה משהו שהאדם ממציא כדי להתרגש ולהרגיש.
יש אהבה אבל אם היא נגמרת סימן שזאת לא אהבה.
ובמילים יותר מובנות, האהבה עוד לא הוכיחה את עצמה.
אתמול ירד גשם.