אני לא מאמינה שאני בשלב שיש לי את האומץ לכתוב לך, עד עכשיו לא היה לי מספיק אומץ אפילו לחשוב עליך.
יש לי כל כך הרבה להגיד לך אבל אני רואה לנכון רק לשאול, למה?
גרמת לאמא שלי להתאהב בך בצורות הזויות, היא הלכה אחריך כמו משוגעת, וסלחה לך על כל דבר שהיית עושה לה.
אני זוכרת במעורפל איזשהו מפגש איתך כשהייתי קטנה , באת לבקר אותי בבית חולים ,אני זוכרת שהבאת לי פרח לוונדר וישבנו בגינה עם מלא פרחי לילי ענקים , אני לא זוכרת מהה אמרת, אני רק זוכרת איך שמחתי לראות אותך, מה שלא ידעתי זה כמה אמא שלי עצובה לראות אותך מבקר אותי אחרי 3 שנים שלא ידעת בכלל על קיומי, הפגישה הזאת מצטיירת אצלי בראש כמשהו טוב, אולי הפרחים עשו את הזכרון ליפה כל כך.
אני זוכרת שהגענו לארץ, אותו יום שדחפת את אמא שלי כשהיא בישלה במטבח והתחלת לצרוח עליה, נפתחה לה השפה והיה לו מלא סימנים כחולים מהידיים שלך שתפסו אותה בחוזקה, אותה דקה שיצאת מהבית ורצתי אחריך, ואז שמעתי את אמא אומרת:"אם את הולכת איתו את לא הבת שלי יותר" בכל זאת הלכתי.
הסתובבנו כל הלילה ,שתית עם החברים שלך, ואז ברחנו מהמשטרה ,כשחזרתי הביתה אמא שלי בדיוק בכתה ובעיניים שלה היה מבט של אכזבה , אז לא הבנתי את המבט הזה והיום אני בוכה בכל פעם שאני נזכרת בו, ,אני בחיים לא אתן לה להסתכל עלי באותו מבט.
אני נזכרת באותו היום שרבת עם אמא ,ביקשת ממני ללכת לטייל, שאלתי אותך :"אתה מבטיח שלא תגע באמא " אמרת :"אנחנו רק מדברים" יצאתי ואחרי חצי שעה הרגשתי שאני חייבת לחזור,משהו משך אותי הביתה, כשנכנסתי ראיתי אותך יושב על אמא שלי כשהידיים שלך תופסות אותה בצוואר ,היא הייתה חצי מעולפת ,קפצתי עליך ואתה העפת אותי ,רצתי לסבא והוא משך אותך ממנה,אני זוכרת איך אחרי אותו יום אני ואמא התחלנו לנדוד בלילות,היינו יושבות מתחת לבית עד שעות ממש מאוחרות ותמיד הייתי מתחננת לאמא :"אולי לא נעלה , אולי נשאר לשבת למטה.."
אני זוכרת את אותו היום שארזנו מזוודות אמרת לי:" יש לך בחירה ללכת איתה או להשאר איתי" ופעם ראשונה בחיים היה לי את האומץ להגיד לך שאני בחיים לא אעזוב את אמא.
כעבור 3 שנים נפגשנו שוב,בלילה בגינה חשוכה ראיתי אותך, הלכתי אחריך, כל כך פחדתי , אבל סמכתי עליך, התיישבו על הספסל וביקשתי :"תעזור לאמא ,תעריך לה את התעודת זהות ולא תראה אותנו יותר בחיים" התחלת לצרוח עלי שניסינו להרוג אותך, וכבר אז ראיתי את הטירוף בעיניים.
והיום שהכי כואב לי להזכר בו ,זה אותו יום רגיל שהלכתי לבית ספר, חיכית לי שם, ברגע שבאתי משכת אותי מהתיק וזרקתי אותי לריצפה ,והתחלת לבעוט בי, בראש, בבטן, בפנים והכי כואב זה שלא כאב לי.
לרגע לא הרגשתי כאב פיזי, רק לב שנשבר. אותו יום נשבעתי שאני בחיים לא אתן לעצמי להתאהב ולהפגע ,נשבעתי להשאר לבד ולשמור על אמא שלי..לאחר מכן הבנתי שדווקא בגללך אני לא אתן לאנשים אחרים לאבד תקווה , שכן, אפשר לאהוב, וכן, נפגעים וזה כואב, והצלחתי.
עצרו אותך, וכשאני ואמא שלי באנו למשטרה לוודא שיעשו לך הרחקה, גילינו ששוחררת כבר אותו יום.
שברת את החיים שלי עוד הרבה לפני שהם התחילו ,הפכתי לבן אדם אגרסיבי, עם התקפי זעם ,דכאונות, וגנים של בן אדם שיותר מאוחר מסתבר שהוא סכיזופרני.
כשגדלתי קצת יותר התחלתי לראות את התסמינים של הדכאונות, עוד שהייתי בת 10- 12 הייתי כל הזמן מדוכאת, נסגרת בבית, סובלת מהתפרצויות זעם מוזרות ,בכי פתאומי, ייאוש משום סיבה ממשית,כיום אני יודעת שחוסר מסגרת מכניסה אותי לתסבוכים :"פאראנויות,מחשבות מיותרות,דכאונות וכו'.
וידיעה שאם יום אחד אני אתן לסמים או לאלכוהול להשתלט על החיים שלי אז אני אהיה כמוך.
אני תקועה בין הערצה של אומן לשעבר לבית אבא אלים שהחלום שלו זה לדעת שאני מתה, עד היום אני מביטה בתמונות שלי ושל אמא שלי מהתקופה שגרנו איתך, אני מצליחה לראות את המבט של אמא שלי, עייפות בעיניים, ייאוש, רזון מוחלט, מבט אבוד ועצוב כל כך , ואת המבט התמים שלי, כל כך אהבתי ללכת עם אמא שלי, בטיולים שלנו היה כל כך הרבה דמעות, מלנכוליה.
ובדיוק ברגע זה שהרשתי לעצמי להעלות לכתב את הזכרונות האלה, אני יודעת שאמא שלי יושבת בחדר , אני נשבעת אבא שבחיים ,אבל בחיים אתה לא תראה את הבן אדם שאתה כל כך שונא נמצא שוב במצוקה כלשהי, אני אהיה המלאך של אמא שלי בעודך השטן שלי , ובקשר למשפט :" היא הבת של השטן לא שלי " אז לא, אתה נתת לו להשתלט עליך , לא אני . אני אעשה כל מה שרק אפשר כדי לשמור על כל מה שיקר לי ,למרות שבינתיים אני רק הורסת וגם אם כמעט תמיד רק פגעתי, וגם אם אני חלק גדול ממך, אני בחיים, בחיים , לא אהיה כמוך.
כי יותר כואב מלחיות לבד זה למות לבד, ואתה הולך למות לבד.
ואני רואה את היום קרב, יום שבו אני אראה אותך פנים מול פנים, ולא אברח, אלא אעמוד ואסתכל לך בעיניים, ואשבור לך את הפרצוף במו ידיי! אני נשבעת לך שיבוא היום הזה, ואם הוא לא יבוא אז אני יכולה להגיד שלא מימשתי משהו מאוד גדול שיעזור לי לסגור עוד מעגל בחיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mind Factory
