Angel Fall

והכאב לא נעלם, ונמאס לי כבר שדברים ככה.

אני פשוט שוקעת ושוקעת יותר עמוק.

ואז בורחת, כאילו שזה יפתור משהו, כאילו שזה יעזור.

כאילו שאם אני לא אראה אני לא יאהב. כאיל ושאם אני אלך אני לא אחשוב.

אני נתקעתי בעבר, עדיין זוכרת.

עדיין חולמת.

כל כך שבורה. כל כך כואבת.

לאן נעלם האושר? לאן נעלמו החלומות?

לאן נעלמת?

הבן אדם שאהבתי מת?

כן, קל יותר לברוח!

קל יותר להעלם! קל יותר לא להרגיש!

קל לשכוח.

קל לוותר.

אני נפטרתי.