אני צריכה לסמוך עליך?
שיום אחד תציל את חיי?
ואם אף פעם לא תצטרך? בשביל מה אתה כאן?
אני אחפש אותך כשאגדל, אני מבטיחה,
תתרחק, אני מרגישה כל כך מוזר,
ואי אפשר לשים את ההרגשה תחת שום קטגוריה,
לא טוב לי .
לא טוב לי אהובי,
ואם הולכים קדימה,
פשוט מתקדמים ולא מסתכלים אחורה?
אני חיה בפאקינג בועה,
בועה מטופשת שאף פעם לא תתפוצץ.
היא לא תתפוצץ כי היא יותר מדי מוזנחת, כי היא לא מוגדרת כבעייתית, או כמשהו שגורם לי לסגור עיניים,
היא פשוט באמת ובתמים גורמת לי להרגיש בחוץ .
ומה שווים החיים שלנו בלי שתהיה להם קצת תקווה , קצת אהבה, קצת אמת?
קצת עולם טוב?
עולם טוב יותר? קצת יותר טוב ?
ואם אני סתם בן אדם קטן שלא יכול לעשות הרבה?
מתי אמצא את התשובות שלי?
איך אפשר להמשיך הלאה?
איך אפשר לחיות ולשמוח, אם שום דבר לא מתשנה, אם החיים הם לא פאקינג עלילה כל כך מוצלחת?
אם החיים הם חסרי כל ז'אנר , חסרי התפתחויות, חסרי רגעי מתח?
אם הם פשוט ככה, עוברים לך מול העיניים ולא משנים שום דבר?
אם אני מצליחה לקרוא את הראש שלהם, ואני רואה אותו הדבר.
אותו הדבר אצל כולם???
כולם בעלי אותו שבב אלקטרוני שמוביל אותם לאותה דרך..
הוא לא באמת מפגיש בין אהבות?
הוא לא באמת משנה גורלות...
אחת המשאלות שלי היא למצוא את גבר חלומותיי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mind Factory
