כשראיתי אותך.. אותה פעם אחרונה, הכל היה נקי כבר,
החיים המשיכו כרגיל,העולם צבוע בצבע אחר ,
והצבע שלך נשאר אותו דבר, אפור, אפור זוהר,
צבע לא ברור, או עצוב, או שמח מאוד, הוא נתן לי קסם,
קסם לחייך.
ושוב רציתי לבכות..
ושוב התחלתי לחשוב עליך..
הזמן שהיינו ביחד אז..
רק אני ואתה.. ביחד.
החלפנו זוהר מוזר,
היה יותר מדי דברים בינינו מכדי לדבר,
העולם נהרס לו,
ובדיוק צונמי גדול כיסה את העולם,
וסליחה שלא הספקתי להגיד שלום,הוא סחף אותנו רחוק
רחוק אחד מהשנייה..
ועכשיו אני לא מצליחה להפסיק לחשוב,
על התקופה שהיינו רק אני ואתה..
התקופה שהיה "אנחנו"..
אני אוהבת לחשוב עליך,
אוהבת להזכר בתקופה שהייתי שלך
בתקופה שהיינו ביחד..
עכשיו אתה יושב לידי, מחבק אותי בידידות רבה,
מחזיק אותי שלא אפול,
אנחנו במקומות שונים עכשיו,
ואולי כי אני רואה אחרת..
אבל אני מרגישה את אותו היופי,
ואתה נוגע באותו שיער, שיער זוהר,
שאהבת להריח בעדינות..
אני אוהבת לחשוב עליך ..
להזכר בתקופה שהייתי שלך..
בתקופה שהיינו ביחד.
אני אוהבת להזכר בתקופה שהיינו ביחד
בתקופה שהיה
אני ואתה..