כן יקירי, ככה זה, עצוב, פוגע, אפילו מביך.. בסך הכל אני חושפת לכם את האנושיות, שלפעמים היא תכונה מאוד מעליבה,
תארו לעצמכם, אתם סוחבים מזוודה, מאוד מאוד כבדה, ממש לא נוחה, ואפילו לא נראת טוב, בתוכה יש ספרים, ספרים גדולים וממש כבדים, הספרים חסרי כל עלילה, לא מעניינים, לא מאתגרים, סתם ספר, עכשיו תארו לעצמכם שאתם פותחים את המזוודה, מוציאים ספר , פותחים אותו ועל הדף הראשון יש את המילה "כאב" אך ורק מילה אחת על דף ריק, ממשיכים לדפדף ומגלים שכל הדפים מלאים במילה "כאב" לא יותר מזה.. 897 עמודים בכל ספר ובכל עמוד המילה כאב, אתם מוציאים מהמזוודה את כל הספרים וכולם אותו הדבר, המילה כאב... אתם מחזירים הכל חזרה וממשיכים לסחוב את המזוודה, עכשיו תסתכלו מסביבכם, אתם נמצאים בספרייה, מלאה בספרים מעניינים, מלאים בסיפורים שונים, חלקם מפחידים, מותחים, רומנים למיניהם, אינסוף ספרים משובחים, ואתם סוחבים מזוודה מלאה בספרים ריקים כל תוכן, עכשיו תבינו אותי, תבינו קצת ממה שאני מרגישה יום יום ועל תכעסו עלי, אני מרגישה אותם הספרים שנמצאים במזוודה, חסרי תוכן, וכל מה שיש בתוכם זה המילה "כאב".
אני רק לא רוצה להיות נטל,
אני רוצה להיות עם עצמי.
עם עצמי לבד.
מכוער נכון?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mind Factory
