הלכה לה ילדה קטנה בשביל ארוך, היא חייכה לחיפושיות, דיברה אל השמש, ואמרה שלום כמעט לכל אדם שעבר בריחוב אבל הדבר שהיא הכי אהבה לעשות זה לאסוף סוגים שונים של עלים מכל מיני שיחים ברחוב ולפזר על האספלט,
"אני רוצה להיות העלה הזה" אמרה לעצמה. והצביעה על העלה הראשון שבלט לה לעין.
"הוא יפה כל כך, מלא חיים, עסיסי" הוסיפה.
הביטה בעלה אחר, "אני רוצה להיות העלה הזה, הוא כל כך ירוק ויפה, ממש צורה מושלמת" התפלאה מהעלה השני שהרימה מהאספלט.
"אני לא רוצה להיות העלה הזה, הסתכלה בעצב על עלה יבש של שיח שיובש ונבל. "הוא כל כך יבש, וקודר, כל כך קל להעיף אותו ברוח וכל רגע הוא יכול להשבר" אמרה הילדה הקטנה והחיוך כאילו נשבר לו, והחליף את עצמו במבט עצוב.
עברו שנים, הילדה הקטנה לא אספה עלים יותר, היופי שלהם כבר לא היה משמעותי בעיניה, היא לא חייכה יותר לחיפושיות, לא דיברה אל השמש, ולא אמרה שלום לאף אדם שעבר בריחוב.
יום אחד היא ישבה לה בספסל בגינה ציבורית והביטה על עוברי האורח,
"אני רוצה להיות כמו האישה הזאת... היא חזקה.. יפה.. פשוט מושלמת " חשבה לעצמה.
"אני רוצה להיות כמו האישה הזאת.. היא כל כך עדינה, ממש נסיכה.."
ואז לפתע הרימה את מבטה על ילדה קטנה שבדיוק כמוה מביטה בעוברי האורח.. הילדה לא הסתכלה עליה, היא הסתכלה על הנשים היפות שעברו בריחוב.. מבטה היה כל כך תמים, וחיוך כל כך מקסים על הפנים.. לפתע הילדה הפנתה את מבטה עליה.. והמבט השתנה, והחיוך כאילו נשבר והחליף את עצמו במבט עצוב..
וכאילו בקסם מוזר היא יכלה לשמוע את הילדה חושבת.. "אני לא רוצה להיות כמו האישה הזאת שם.. היא כל כך שבורה.. ועצובה..."
זכויות שמורות!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mind Factory
