Angel Fall

באמת שווה לשמוע את השירים שלהם!

תראו אותן, הן עטופות בצמר, צמר ורוד ויפה, פרוותי ונעים, הן הולכות בקור ואפילו הרוח מקנא בהן, כמה שטוב להן,

תראו אותי בנטו מגפיים וחולצה דקה ,אני לא בצד שלהן,גם אם אני ארצה. ולמרות הכל . לא קר לי. אותן הרוח שונאת, אותי היא מלטפת.

"אנשים נכנסים לחיים שלך כדי ללכת. וכשהם הולכים הם מותירים כאב הרבה יותר חזק מהבדידות שהייתה לפני שהם באו"-אנגליקה גולדמן.

אהבה מתקנת הכל, והיא הורסת אותי, אני לא רעה, אני לא אוייב, אבל איבדתי את היכולת לאהוב, הלב שלי לא מת, ולא עשוי מקרח, הוא רק לא רוצה להרגיש יותר.

 הוא לא רוצה להרגיש.

את.

כן את.

כן כן

את.

את... הכי מסכנה בעולם.

לא רק שאת חלשה את גם מושפלת, חסרת כבוד עצמי, חסרת עמוד שידרה, מושפעת, ומרוסקת על המדרגות של הטיפת ערך שאולי אי פעם הייתה לך.

זה מה שאת.

תביני את זה.

את שווה לנעל ישנה שזרוקה ליד הפח.

אמנם קצת יפה אולי, עם הרבה צבע וקישוטים, אבל עדיין לא שווה כלום, כי את שם. זרוקה ליד הפח.

אז סלחי לי מושפלת מ'.

תתאבדי .

כן כן.... את .

יש סביבי כוח, אני אברח אליו, הוא מגן עלי, הוא נותן לי תקווה, אני לא אתייאש.

אני אתחזק, אני אעמוד, יציבה, חזקה.. אני אצליח.

אני אחזק את ההגנות שלי, אני אראה זוועות ולא אתן לזה להרוס אותי.

אני אראה הכל, ואז אתחזק, ואז האור שלי יסנוור את הרוע, ואני אהיה חזקה.

כזאת נולדתי. כזאת אני אהיה.

כזאת אני רוצה להיות .וזה עניין של זמן.

הסוד הוא לראות את הכאב, לא לפחד לדבר עליו, ולאהוב אותו.

תבוא אלי, אל לב היער, שם אפרוש אני כנפיים,

כי יש לי דרך, יש לי מטרה, כל מה שאני צריכה זה לתת אהבה,

לתת חיוך למישהו עצוב, להציל לב שעומד להרסק, לתת תקווה למישהו אבוד,

להשקות פרחים שכמעט נבלו, לתת ללילה משמעות יפה יותר, ולאהבה את כל הכבוד בעולם.

להציל את מי שאפשר, ממלחמות, מכאב, ומפחד. לתת לכם אור.

כן, קצת אבדתי, הדרך שלי רחוקה, הלכתי לכיוון הנגדי, והכל היה בשבילך.

במקום אור ותקווה הפלתי יאוש וכאב, ובמקום לחמם, שרפתי באש.

ועכשיו עלי לתקן, קצת פחות תמימה, קצת יותר חזקה, כי יש לי עולם, עולם שמגן עלי, עולם משלי,

עולם שממנו באתי, עולם שאליו אקח אתכם,

העולם שלי יפה, העולם שלי אחר , בעולם שלי אין כאב, העולם שלי לא מתעב.

אני אתן לכם את האור שלי, ואחזק אתכם מרחוק.

אני אהיה המלאך שלכם, תנו לי רק לנסות.

 הכוח נמצא בידיים שלכם, ואני אלמד אתכם להשתמש בו.

הרוע, אמנם חזק לפעמים, אבל הטוב כאן כדי לנצח.

ואהבה היא זאת שתציל את העולם.

ואז כל המימדים יסגרו, וישאר לו מימד אחד,

מימד שיודע רק לאהוב.

אני כל הזמן מבקשת שאנשים מסביבי שיפתחו את העיניים, שיראו איך העולם נהרס.

ואני בעצמי מפחדת להסתכל, איזה דוגמא אני נותנת לאנשים? איזה?

איך אפשר לחיות בעולם הזה? איך אפשר לחיות בעולם כשכולנו משחקים אותה מאושרים, ובקצה אחר אנשים מתים מרעב, כשאנחנו אוהבים, אנשים בעולם הורגים אחד את השני מתוך שנאה?

כשחיילים נהרגים איפשהו שם, כשכל יום שישי מישהו נרצח?

ואני? ברגע האמת הייתי הכי "אי משבר " , עכשיו לא יכולה להסתכל יותר.

לא יכולה להשאר שפויה כשאני רק חושבת על זה.

איך אפשר לחיות בעולם אם הבסיס שלך נקי וטוב, אבל הכל מסביב מדמם,

זה הדם של האנשים שנשפך.. ומה שיש לך עכשיו על הידיים זה לא סתם משהו שיורד עם הסבון, זה חיים של מישהו אחר..

איך אפשר לחיות בעולם כשאנשים מסתכלים בעיניים אטומות והולכים לקחת חיים ממישהו אחר?

איך אפשר לחיות בעולם כשלפני שבוע משפחה שלמה נהרגה? כשהרוצחים אפילו לא ריחמו על הילד בן ה-3? מה הוא עשה????

איך אפשר לחיות בעולם אם יש מקומות שאנשים טורפים אחד את השני מרעב, כשבשר אדם הפך למטרה?

איך אפשר לחייך? ולאהוב את העולם שאתה רואה? כשעל האדמה הזאת יש לפחות 12 % אנשים שהרגו מישהו? ואין להם מצפון?

איך אפשר לחיות בעולם כשהעיניים נפתחות? ואיך אפשר לחיות בעולם כשהעיניים סגורות?

להלחם? להיות חזקה?

איך אפשר שלא להזיל דמעה ולראות את מליוני האמאות שאיבדו את הילדים שלהם קצת אחרי שמלאו להם 18 בשביל איזשהי מלחמה שאף אחד כבר לא זוכר את מטרתה?

היחידה שלא פתחה עוד עיניים זאת האהבה. ואני מאמינה שאיתה אפשר לתקן את העולם.

מי כמוני מאמין?

[linkin park-easier to run] 

מתרסק לי,

שעות, שעות , שעות, אין זמן. לרוץ למהר, להספיק, להגיע, לעשות, להצליח, שוב לרוץ, להספיק, לחשוב, לחשוב מהר יותר, יותר מהר, להספיק, לעשות, אין זמן, הרגליים כואבות, כבר לא מצליחות לסחוב, לרוץ להמשיך לרוץ. אני עייפה. אני מתייאשת. אני רוצה להרדם, דיייייייייייי! עולם דייייייייייייייייי! תנו לי כוח.

לא זה לא גורם לי לחשוב יותר מדי, החלימה היא הדבר היחיד לפעמים שמוציא אותנו מהמציאות ומהשיגרה.

את האמת, נמאס לי לחשוב, לכעוס, לתקן, לנסות לכפר על המעשים שלא אני עשיתי, לשפר עולם שלא אני בניתי,

מה יהיה?

אני לא אחראית על החיים של כולם, אבל כולם מנסים להכנס לתוך החיים שלך ולתקן בהם משהו.

לתקן אותך בתור בן אדם, להכניס לך לראש אידיאולוגיות שונות, לנסות להחדיר לך למוח את הדעות מנוגדות משלך.

כאילו שאם תצליח לשכנע אותי היום אז תרגיש טוב יותר עם עצמך.

זה כמו לשכנע  צבי קטן ללכת לנמר ולהשבע לו שהוא לא יפגע בו.

אני כבר יודעת שמשהו לא בסדר, אם אני לא טועה אני מנסה להגיד את זה, כבר בערך שנתיים.

בהתחלה התחלתי בעדינות, הייתה לי דילמה להסתיר ולהעמיד פנים, ואז החמיר המצב והתחלתי לזעוק לקצת יותר עזרה, אבל לא, זה בדיוק השלב בחיים שגרם לי להבין שיש מציאות, שאנשים נוטים לחלות במחלה כזאת שקוראים לה "אנושיות" , והתסמינים של המחלה הזאת הם : אגואיזם, אדישות, וסתם התעסקות יתרה בקקי שלהם (שלרוב הוא לא באמת קקי ) במקום לעזור לאנשים שצריכים אותם, כיום, אני כבר לא מתרגשת מזה, אני אפילו כועסת על עצמי שאני ניסיתי להסביר וניסיתי לבקש שיעזרו לי, אולי לפעמים יש לי עדיין את המשפטים האלה :" אני צריכה אותך, אני לא יודעת מה לעשות, אוף, מה יהיה? , מה אני עושה ?"

אבל אנשים התרגלו זה כבר לא אומר להם דבר,

חח הם גם לא צריכים לדעת מאיפה זה בא, הם לא צריכים לדעת שמאחורי האוף מסתתר לו המשפט "תראו , תסתכלו עליי העיניים שלי כבר לא דומעות... הן כבר מדממות מהיבלת שנהייתה להן מכל הבכי"

ומאחורי האני צריכה אותך עומד "אני מרגישה שאני עוד כמה רגעים פשוט נופלת וכרגע אתה הכתף היחידה שיכולה לתת לי להשען" מאחורי ה" אני לא יודעת מה לעשות" מסתתר לו:"  אם אני לא אראה את היופי שכולם רואים בעולם הזה אז מה נשאר לי לעשות כאן? לברוח? להשאר ולסבול?"

ומאחורי ה "מה יהיה " מסתתר לו:" תראו איך הכל נהרס, תראו איך אני מתפרקת , נשרפת מבפנים, כבר נופלות ממני חתיכות? מה צריך לקרות כדי שתראו את זה ברצינות ותעזרו לי לצאת מזה? מה? מה? מההההההההה?"

לאנשים נמאס מהר מצרות של אחרים, לא משנה כמה אנשים יאהבו אותך, זאת לא אשמתם. אתה הוא זה שצריך להתמודד עם הבעיות של עצמך, אף אחד לא יעזור לך בזה.

היה כיף.

לילה טוב לכולם.

לילה טוב

how can you see into my eyes like open doors
leading you down into my core
where I’ve become so numb without a soul my spirit sleeping somewhere cold
until you find it there and lead it back home

(Wake me up)
Wake me up inside
(I can’t wake up)
Wake me up inside
(Save me)
call my name and save me from the dark
(Wake me up)
bid my blood to run
(I can’t wake up)
before I come undone
(Save me)
save me from the nothing I’ve become

now that I know what I’m without
you can't just leave me
breathe into me and make me real
bring me to life

(Wake me up)
Wake me up inside
(I can’t wake up)
Wake me up inside
(Save me)
call my name and save me from the dark
(Wake me up)
bid my blood to run
(I can’t wake up)
before I come undone
(Save me)
save me from the nothing I’ve become

Bring me to life
(I've been living a lie, there's nothing inside)
Bring me to life

frozen inside without your touch without your love darling only you are the life among the dead

all this time I can't believe I couldn't see
kept in the dark but you were there in front of me
I’ve been sleeping a thousand years it seems
got to open my eyes to everything
without a thought without a voice without a soul
don't let me die here
there must be something more
bring me to life

(Wake me up)
Wake me up inside
(I can’t wake up)
Wake me up inside
(Save me)
call my name and save me from the dark
(Wake me up)
bid my blood to run
(I can’t wake up)
before I come undone
(Save me)
save me from the nothing I’ve become

(Bring me to life)
I’ve been living a lie, there’s nothing inside
(Bring me to life)

רק שמישהו יגיד לי.. שאני לא מתחרפנת.

למה אני מרגישה כאילו אני מחוץ למעגל?

למה אני מרגישה כל כך רע?

כאילו שאף אחד לא יכול לבוא לחבק ולהגיד שהכל בסדר.

מכל הכיוונים .

מכל פינה.

מכל דלת שאני פותחת.

נופל עלי דלי של חרא,

חרא מסריח כזה וכרוני שנדבק לגוף ואי אפשר להתנקות ממנו.

אני צריכה חיבוק,

חיבוק לא אנושי,

שיהיה לי לפחות סימן אחד שאני לא משתגעת.

אני מרגישה כאיל ושאני משמידה,

כאילו שאני יורה הרס לכל כיוון.

אני כבר מגעילה את עצמי.

אני לא יודעת מה לעשות.

למה?

ה'? למה?

למה?

למה ?

למה?

למה?

למה?

למה ?

למה?

למה?

למה?

למה ?

למה?

למה?

למה?

למה ?

למה?

למה?

למה?

למה ?

למה?

למה?

למה?

למה ?

למה?

למה?

למה?

למה ?

למה?

למה?

למה?

למה ?

למה?

למה?

למה?

למה ?

למה?

למה?

למה?

למה ?

למה?

למה?

למה?

למה ?

למה?

למה?

למה?

למה ?

למה?

למה?

למה?

למה ?

למה?

למה?

למה?

למה ?

למה?

למה?

למה?

למה ?

למה?

למה?

למה?

למה ?

למה?

למה?

למה?.......

והכאב לא נעלם, ונמאס לי כבר שדברים ככה.

אני פשוט שוקעת ושוקעת יותר עמוק.

ואז בורחת, כאילו שזה יפתור משהו, כאילו שזה יעזור.

כאילו שאם אני לא אראה אני לא יאהב. כאיל ושאם אני אלך אני לא אחשוב.

אני נתקעתי בעבר, עדיין זוכרת.

עדיין חולמת.

כל כך שבורה. כל כך כואבת.

לאן נעלם האושר? לאן נעלמו החלומות?

לאן נעלמת?

הבן אדם שאהבתי מת?

כן, קל יותר לברוח!

קל יותר להעלם! קל יותר לא להרגיש!

קל לשכוח.

קל לוותר.

אני נפטרתי.

"Easier To Run"

It's easier to run
Replacing this pain with something numb
It's so much easier to go
Than face all this pain here all alone

Something has been taken from deep inside of me
The secret I've kept locked away no one can ever see
Wounds so deep they never show they never go away
Like moving pictures in my head for years and years they've played

(If I could change I would take back the pain I would)
(Retrace every wrong move that I made I would)
(If I could stand up and take the blame I would)
(If I could take all the shame to the grave I would)
(If I could change I would take back the pain I would)
(Retrace every wrong move that I made I would)
(If I could stand up and take the blame I would)
(I would take all my shame to the grave)

[Chorus]
It's easier to run
Replacing this pain with something numb
It's so much easier to go
Than face all this pain here all alone

Sometimes I remember the darkness of my past
Bringing back these memories I wish I didn't have
Sometimes I think of letting go and never looking back
And never moving forward so there'd never be a past

(If I could change I would take back the pain I would)
(Retrace every wrong move that I made I would)
(If I could stand up and take the blame I would)
(If I could take all the shame to the grave I would)
(If I could change I would take back the pain I would)
(Retrace every wrong move that I made I would)
(If I could stand up and take the blame I would)
(I would take all my shame to the grave)

Just washing it aside
All of the helplessness inside
Pretending I don't feel misplaced
It's so much simpler than change

[Chorus]
It's easier to run
Replacing this pain with something numb
It's so much easier to go
Than face all this pain here all alone

It's easier to run
(If I could change I would take back the pain I would)
(Retrace every wrong move that I made)
It's easier to go
(If I could change I would take back the pain I would)
(Retrace every wrong move that I made I would)
(If I could stand up and take the blame I would)
(I would take all my shame to the grave)

"By Myself"

What do I do to ignore them behind me?
Do I follow my instincts blindly?
Do I hide my pride from these bad dreams?
And give in to sad thoughts that are maddening?
Do I sit here and try to stand it?
Or do I try to catch them red-handed?
Do I trust some and get fooled by phoniness,
Or do I trust nobody and live in loneliness?
Because I can't hold on when I'm stretched so thin
I make the right moves but I'm lost within
I put on my daily facade but then
I just end up getting hurt again
By myself [myself]

[x2]
I ask why, but in my mind
I find I can’t rely on myself

[Chorus:]
I can’t hold on
To what I want when I’m stretched so thin
It’s all too much to take in
I can’t hold on
To anything watching everything spin
With thoughts of failure sinking in

If I
Turn my back I’m defenseless
And to go blindly seems senseless
If I hide my pride and let it all go on then they’ll
Take from me ‘till everything is gone
If I let them go I’ll be outdone
But if I try to catch them I’ll be outrun
If I’m killed by the questions like a cancer
Then I’ll be buried in the silence of the answer
by myself [myself]

[x2]
I ask why, but in my mind
I find I can’t rely on myself

[Chorus]

How do you think I’ve lost so much
I'm so afraid that I'm out of touch
How do you expect... I will know what to do
When all I know Is what you tell me to

[x2]
Don’t you know
I can’t tell you how to make it go
No matter what I do, how hard I try
I can’t seem to convince myself why
I’m stuck on the outside

[Chorus x2]

לא יודעת.

הרבה לא השתנה.

סך הכל נשארתי כמעט אותו הדבר.

אני לא יכולה להגיד שהתחזקתי או שהחכמתי..

אולי אפילו נחלשתי, אולי התייאשתי יותר.

אולי איבדתי קצת מהתמימות שלי, אולי הבנתי להסתדר עם העולם כמו שהוא.

החיים כמו שהם.

אולי הפסקתי לברוח, והתחלתי להתמודד קצת יותר?

אולי להפך, התחלתי להתעלם?

אני לא רואה בדיוק את מה שהשתנה מאז...

אולי הפנמתי? אולי נפגעתי יותר?

אולי שמתי את הכל בצד?

אולי אני מכחישה?

ואולי אני כבר לא רחוקה מספיק כדי להיות אמיצה?

אויל אני כבר חלק מהכאב?

חלק מהם?

חלק ממי שלא מבין?

חלק מהשיטחיות?

חשבתי שאני אמצא את עצמי..

רק איבדתי..

איבדתי את עצמי, כי עכשיו כבר אין למי להגיד..

אין אחד שידע את האמת לגבי מה שאני מרגישה.

כולם כבר חלק מהטיפשים שמאמינים.

ואני? אני גם?

למי אני אצרח עכשיו שכואב לי?

למי אבכה על הכתף ואדע שהוא יודע, שהוא מבין?

למי?

כולם מחוץ לבועה,

אין יותר תמימות.

אין אהבה.

אין חברות.

אין תקווה.

אין אושר.

אין כלום.

וסיבות מעטות לחיות:

לא לשבור את אמא שלי

לא לפגוע בסבתא שלי שלמרות שלא ראיתי אותה כמעט 11 שנה היא עדיין אוהבת אותי.

לא להרוס את כל מה שאמא שלי בנתה.

אתם רואים שאני ממש מחוץ לסיפור?

אתם רואים שהסיבות לחיות בכלל לא קשורות אלי?

אז למה לחיות?

לרצות אחרים?

להיות אחראי על החיים של אחרים.

ואם זה כרוני, אם אני כן במצב הזה.

אם לא יצאתי מזה.

ואם אני כמו אבא שלי בסופו של דבר?

ואם כבר ממש נמאס לי?

מה נשאר לו? חוץ מלחלום? חוץ מלמצוא רגע אחד שבו הקירות מפרידים בינו לבין כל העולם ולהאחז במה שאין?

מה נשאר לו? אם כל העולם וכל היקר שנשאר לו מאמין במה שהוא אומר? ומה נשאר לו אם כל מה שהוא אומר זה שקר? למי נשאר לו להגיד את מה שהוא באמת מרגיש? למי נשאר לו להגיד את האמת האחת והיחידה? למי? אם הבן אדם האחרון כבר עזב לצד השני? הצד שכבר לא רוצה לשמוע? למי נשאר לו לבכות כשהאלכוהול מוציא את האמת אחוצה?

למי? לחלום! מה נשאר לו חוץ מהחלום? לשתות, לכאוב ולהרדם.

קצת יותר עמוק והלב יעצר.

"כשאתה כבר שוקע הפחד לטבוע נעלם"-המשפט שלי!!! :P

ומתרחק לו הקיץ, התקוות, החלומות, הריח התיפוסי באוויר.

עוד פחות משבועיים אני עוברת דירה, זהו, עוזבת את החדר הזה, שבו חלקתי 4 שנים שלמות של דמעות, של שמחה, של התרגשות, של חלומות , של סודות, של שיגעונות, של טירוף, של כעס.

מטהרת את החדר, ונותנת למישהו אחר להכנס אליו ולבנות בו חיים שלמים, הקירות הכחולים שבקיץ גרמו  לי לסחרחורות, ובחורף עשו אותו קודר וקריר, השטיח הבורדו שפעם היה בורדו ועכשיו הוא יותר בצבע של חום\ דרכו עלי, הקיאו עלי, ישנו עלי, וכלבים השתינו עלי, לא סתם..חח לא עד כדי כך,התמונות על הקיר, והאנרגיה השלילית שרק אני יכולה לתרום לחדר כל כך חיובי, חחח.

משנה מקום משנה מזל.בעוד פחות משבועיים אני לא אהיה חולוניקית יותר.