Angel Fall

חבל שאתה מבזבז אותה על סקס משעמם במיטה משעממת עם בחורה עוד יותר משעממת.

ולי נמאס לסתום את הפה.

אף פעם לא הייתי טובה בלהיות המאמי הטיפוסית. ונמאס לי לנסות.

היא חושבת שהיא ביצ'ית?

אני אתן לה כמה שיעורים.

רק שזה ממש על האחריות שלה.

כי זה יכאב.

 ואני רוצה להגיד את מה שאני רוצה להגיד.

לא אכפת לי על מי זה דורך בדרך.

"אהבה היא תמיד סבלנית ואדיבה, היא לעולם לא קנאית.

אהבה לעולם לא יהירה או מתנשאת,היא לעולם לא חצופה או אנוכית..

היא אינה נעלבת ואינה נקמנית.

אהבה אינה מתענגת על חטאם של אחרים,אבל מתענגת על אמת

היא תמיד מוכנה לסלוח, לבטוח ולקוות.

ולסבול, כל אשר יבוא..."- סיפור אהבה בלתי נשכח.

עכשיו תביטו מסביבכם ותסכימו איתי שנשאר ממש מעט אהבה אמיתית בעולם.

ובגלל שהם חשובים לי, אני צריכה לעזוב אותם, אני צריכה להתנתק, לא לשמוע, לא לדבר.

כי אני הורסת אותם עם הרעל שלי, עם הכאב שלי, עם הפחדים שלי,

אני תמיד שם, רודפת אותם, מנסה לשפוך את מה שיש על הלב, מכבידה, מעציבה, מדכא אותם.

הם לא רוצים לשמוע, הם בני אדם, הם לא יכולים לקשיב ולעזור, גם אם הם ירצו.

ואני לא יכולה לחייך בשבילם, רק כדי לעשות להם טוב.

אני לא יכולה, רק כדי שיהיה להם שמח,

היא צודקת , אני מרעילה לה את החיים, אני עושה בדיוק את מה שאבא שלי עשה לאמא שלו,

כל הזמן בוכה, כל הזמן מיואשת. נטל כל כך גדול.

אני לא עונה יותר.

אני לא מדברת יותר.

אני לא אבכה יותר.

אני לא אכביד יותר.

אני לא אהיה יותר נטל.

אני לא אהרוס יותר.

ואני אלך.

אני אלך עכשיו.

אני לא יכולה לשמוע את זה יותר.

נולדתי כזאת.

אני אמות כזאת.

והפעם אני לא מפחדת למות רק בגלל שאני אפגע בה, לא אכפת לי למות עכשיו.

והפעם אני מרשה לעצמי להיות אגואיסטית.

איבדתם את העקרונות שלכם.

הראתם כמה אתם חלשים..

כמה שהמילים שלכם לא אומרים שום דבר..

אומרים משהו אחד ועושים משהו אחר

ולא רק שאתם חלשים.

שקרנים. אתם גם אפסים.

פחחח.

תהנו מהבולשיט שלכם.

אני צריכה לסמוך עליך?

שיום אחד תציל את חיי?

ואם אף פעם לא תצטרך? בשביל מה אתה כאן?

אני אחפש אותך כשאגדל, אני מבטיחה,

תתרחק, אני מרגישה כל כך מוזר,

ואי אפשר לשים את ההרגשה תחת שום קטגוריה,

לא טוב לי .

לא טוב לי אהובי,

ואם הולכים קדימה,

פשוט מתקדמים ולא מסתכלים אחורה?

אני חיה בפאקינג בועה,

בועה מטופשת שאף פעם לא תתפוצץ.

היא לא תתפוצץ כי היא יותר מדי מוזנחת, כי היא לא מוגדרת כבעייתית, או כמשהו שגורם לי לסגור עיניים,

היא פשוט באמת ובתמים גורמת לי להרגיש בחוץ .

 ומה שווים החיים שלנו בלי שתהיה להם קצת תקווה , קצת אהבה, קצת אמת?

קצת עולם טוב?

עולם טוב יותר? קצת יותר טוב ?

ואם אני סתם בן אדם קטן שלא יכול לעשות הרבה?

מתי אמצא את התשובות שלי?

איך אפשר להמשיך הלאה?

איך אפשר לחיות ולשמוח, אם שום דבר לא מתשנה, אם החיים הם לא פאקינג עלילה כל כך מוצלחת?

אם החיים הם חסרי כל ז'אנר , חסרי התפתחויות, חסרי רגעי מתח?

אם הם פשוט ככה, עוברים לך מול העיניים ולא משנים שום דבר?

אם אני מצליחה לקרוא את הראש שלהם, ואני רואה אותו הדבר.

אותו הדבר אצל כולם???

כולם בעלי אותו שבב אלקטרוני שמוביל אותם לאותה דרך..

הוא לא באמת מפגיש בין אהבות?

הוא לא באמת משנה גורלות...

אחת המשאלות שלי היא למצוא את גבר חלומותיי.

קשה מאוד לנחש מה עומד להתרחש בחיים שלך..

הכל בנוי על נקודות מפנה, שבנויות על ההחלטות שלנו,והכל בסופו של דבר סובב סביב המרדף שלנו אחרי האושר..

לפעמים בדרך אנחנו מתאכזבים או להפך,ובדרך כלל בדיוק באכזבה נמצאת נקודת המפנה.

נקודות מפנה נמצאות שם בלי שנרגיש אותן, ורק אחרי שאנחנו עושים מעשה כלשהו אנחנו מתחילים להרגיש את התוצאות.

נקודות המפנה מסדרות את החיים שלנו בסדר שלפיו הוא אמור ללכת, או משנות את הדרך הבסיסית שלנו מקצה לקצה.

ואם לחשוב על זה לעומק, נקודות המפנה הן אלא שמעצבות לנו את העתיד, או לפחות נותנות לנו משהו ללכת איתו ביד,

לפעמים קשה להחליט מה טוב ומה לא, כל בחירה סוגרת דלת ופותחת אחת אחרת..

נקודת מפנה מסתפקת בהחלטה אחת, טעות אחת שתגרום אחריה צרור אירועים שכבר קשה לשלוט בהם לאחר הנעשה.

נקודות מפנה הן עוד דבר בחיים שלא יוצא לנו לחשוב עליו יומיום אבל הן תמיד שם.

נקודות מפנה,

אני אוהבת אותן.

ועכשיו אני אפרוש לכתיבה יותר עניינית,

אז מה התחדש אצלי?

ראשית עברתי דירה, המעבר היה דיי מעייף והשינוי לא מצא חן בעיניי במיוחד,

השכונה מאוד מוזרה בעיניי, השכנים קצת לא מהטעם שלי..

ואם להסביר במילים פשוטות יותר, בואו נגיד שהדבר שאני נוטה להגיד אחרי שאני חוזרת הביתה ב 1:00 בלילה  הוא :"אני עייפה בא לי למות".. אז עכשיו למשפט האופייני נוספו המילים "טפו טפו טפו ה' רק תן לי להגיע הביתה בשלום "

כן, לא הכי נעים, אבל מסתדרים ,אני מאמינה שעוד כמה שנים אני אתרגל :)

מבחינת הלימודים אני בקרשים, העייפות שאחרי העבודה ובכללי, העייפות גורמת לי לרצות לפרוש ממש קצת לפני הסוף.

הציונים עומדים הרבה מתחת לנכשל הרגיל, ואני לא רואה קרש צינוק חזרה לציונים סבירים , אולי גם בשנה האחרונה המזל ישחק לטובתי ואני אעבור לפחות את הבגרויות?

ולנושא שהכי בא לי לדבר עליו, זה החורף  הוא סוף סוף התחיל!

אחת הסיבות שכל כך חיכיתי לו בעצם זאת האפשרות להתכרבל בשמיכה כשבחוץ גשם עם כוס קפה מול הטלוויזיה,

לפני כמה חודשים לא הבנתי כמה שהחלום הזה רחוק מהמציאות, מאז שהתחילו הגשמים, בדיוק בשיא הקור מצאתי את עצמי בעבודה, קופאת מקור ביחד עם כמה לקוחות מסכנים שמצאו את עצמם בקפה יושבים תחת שמשיית שמש ומתפללים שלא תעוף להן השמשייה או איזה חתול לתוך האוכל, ככה שגם לא יוצא לי להגשים את החלום חורף שלי וגם כסף לא יוצא לי מזה כמעט, איזה בן אדם שפוי ישב בקפה כשיש גשם ? כמו שאתם בטח מתארים לעצמכם יש ממש מעט לא שפויים שעושים את זה, מה שמביא למצב שיש אולי 2 לקוחות בקפה.

כבר הבנתי את המציאות הקשה והתרגלתי לעובדה שכך בטח אעביר את כל החורף שלי,

 אתמול היינו בהופעה של דיאנה :) הם לא זכו אבל היו בשלישיית גמר, בכל מקרה היה נחמד לגמרי לנסוע איתה.

אחרי ההופעה הלכנו לבת ים לשבת קצת ולשתות, ישבנו עד איזה 5 לפנות בוקר, אבל הייתי עייפה מתה,אז הלכנו הביתה.

כרגע חזרתי מהעבודה, מחר יש לי מועד ת' בהסטוריה ואני לא יודעת כלום, ואני מתחילה להרגיש  קצת חולה, וכאב גרון, שאגב אני מאמינה שזה מסיגריות . אז כנראה אפרוש לישון, ואולי אם אני אמצא בין כל הארגזים האלה את הכבל יו אס בי אז אני אעלה תמונות מחר :)

אז לילה טוב :)

לוקה.

XD

אחד השירים שנותנים כל כך הרבה כוח.!!!!

יש לי מחשב סוף סוף..

מחר אעלה תמונות ופוסט נורמלי:)

תהנו היום

עוד מעט... ממש עוד מעט.. יהיה לי יותר זמן לעצמי.. עוד מעט אני אסדר את הראש..

רק עוד קצת שינה... זה הכל.

השיר הזה כל כך נכון לגבי :)

המילים.. גאד.

אני אוהבת את זה.