Angel Fall

"Love Bites"

If you've got love in your sights
Watch out, love bites

When you make love, do you look in the mirror?
Who do you think of, does he look like me?
Do you tell lies and say that it's forever?
Do you think twice, or just touch 'n' see?
Ooh babe ooh yeah

When you're alone, do you let go?
Are you wild 'n' willin' or is it just for show?
Ooh c'mon

I don't wanna touch you too much baby
'Cos making love to you might drive me crazy
I know you think that love is the way you make it
So I don't wanna be there when you decide to break it
No!

Love bites, love bleeds
It's bringin' me to my knees
Love lives, love dies
It's no surprise
Love begs, love pleads
It's what I need

When I'm with you are you somewhere else?
Am I gettin' thru or do you please yourself?
When you wake up will you walk out?
It can't be love if you throw it about
Ooh babe

I don't wanna touch you too much baby
'Cos making love to you might drive me crazy




If you've got love in your sights
Watch out, love bites
Yes it does
It will be hell

להקיא, לעצום עיניים, להסתחרר, להרים את הראש, להזרק, להתייאש, להתבאס.

כי גם הם רואים את זה.

כי גם הם יודעים יותר מדי.

כי גם הם מאמינים בישן והטוב.

כי גם הם מרשים לעצמם לשקר לפעמים.

והשקרים, הצביעות.

פורצים ומשגעים אותי,

למה לחייך אם בלב יש שנאה וקנאה?

למה לאהוב אם אין אהבה?

למה להתרגל למשהו שעושה רע?

למה לעשות דווקא במקום פעם אחת לעשות משהו בשביל מישהו אחר?

למה להחזיק אם זה שובר את הלב?

למה?

למה?

ולמה?

ככה!

זאת התשובה,

כי אם זה לא שלי, אז זה של אף אחד!?

כי כנראה זה עושה טוב.

כשהלב ריק, ורק הגוף נהנה ממגע של משיכה פיזית שעוד נשארה ממנה טיפה אחת.

כשהלב נודד לו למרחקים, אבל החיבוק פה, ועדיף לכאוב מאשר לשחרר.

ואני שונאת את זה.

אבל שורדת.

כמו תמיד.

אדם לאדם זאב.

האם אלפי סליחות יגרמו לדברים להיות אחרת?

אם כבר פגעתי? כבר הכאבתי? כבר שברתי? סליחה אמנם מכפרת על חצי מעשה אבל היא לא מוחקת את הנעשה לצמיתות.

אסור לחשוב? אסור לשקוע? אסור? איך זה שתמיד רציתי להיות ידועה בכח שלי לא לאבד תקווה ועכשיו אני מתחננת לטיפת אור?

ובלי להתבכיין הרבה, הכל סתם אותו דבר, אין ריגושים, אין שיכרון חושים, אין את הרצון סתם להתפרפר ולהתחרפן, אין כלום.

הם הולכים , באים, מחייכים, צוחקים, כועסים, משתעממים, הולכים, חוזרים, שוב הולכים, חושבים, ואז הולכים. ככה כל יום.

ואני מסתכלת, מתעצבנת, נרגעת, מתבאסת,דומעת, מסתירה, מחייכת, צוחקת, שוב מחייכת, באה, מצטערת, הולכת, חוזרת. וככה כל יום.

ולי נמאס כבר.

ובא לי לברוח.

ההליכה הבלתי פוסקת ממקום למקום.

לראות אנשים עם עיניים עצומות צועקים על האור הבוהק שמסנוור אותם.

ואם לומר את האמת אז הוא לא מסנוור, הוא מכבה את התמימות והנאיביות שלהם.

הם בעצמם צבועים, מפחדים אז מתקרבים, אבל לאבד? זה כל הסיפור?

הפגישות הסתמיות שנועדו כדי להעביר את הזמן, והלבד שמדכא כל כך,

לשבת ולחבק, החיבוק מקרר ומרחיק עוד יותר, מבודד אותך בתוך הקרירות שבלב.

והחורף שמתקרב, הגשם שעוד לא יצא לי לפגוש, שמטפטף עלי מהחלון כל לילה ,ואני אפילו לא מתעוררת.

גם הגשם כבר לא עושה לי טוב.

השמחה של היום שלמחרת, פעם צרחתי מהתרגשות עכשיו זה הפך לסתם עול. כובד מיותר שאני חייבת לסחוב,

ולהשאר בבית? בחדר ? לבד? לשמוע את הפלאפון מצלצל וישר לראות את כולם יושבים ועסוקים בחוסר מעש?

הנסיעות למקומות מטומטמים כשבא לי להסתובב ולצרוח על כולם שיקרעו לעצמם את העפעפיים ויסתכלו כבר מסביב.

העולם נהרס, וכמה שלא נחלום ונשמור את התקווה בלב, אנשים מתים, או סתם הולכים לאיבוד, והאור נעלם בסופו של דבר.

הנה המוזה, הנה הכאב המצטבר, קחו, תריחו אותו, הוא מסריח!! אבל זה החיים, אז לא יעזור לבשם את הכל ולהמשיך הלאה. כי הסירחון עדיין נשאר שם, מעורבב עם הריח הטוב של הבושם. אז תפתחו את העיניים, תביטו לרגע, זה יכאב ויסנוור ואולי אפילו תתעוורו, אבל פאק איט, כי גם ככה אתם לא רואים כלום! רק בועה צהובה של הקיא של הגורל שלכם.

מה יהיה תגידו לי?

איזה עזרה אני צריכה כדי לעצום את העיניים בעצמי, ולא לראות את כל זה.

ואולי הם מאושרים, ואני סתם כמו האנשים האלה שתקועים במאה הקודמת, עדיין חולמים, עדיין מאמינים במה שראו אז?

מה יהיה אם החלומות ישברו?

האם אני ארגיש טוב יותר?

או שאולי זה יהיה הרגע האחרון בו ארצה להלחם למען החיים,

ואם אני לא אלחם? אני אמות? כל כך מהר? כי וויתרתי? כי אני בין האחרונים שוויתרו?

אז את האור אני כבר לא רואה, והחושך תמיד היה שם , אז אין מה לחדש.

הכאב היחיד הוא שגם השמחת חיים האחרונה שבי נעלמת לה לאנשהו , חוזרת מדי פעם בהבזקים חלשים שלי משהו שעוד כמה רגעים יעלם לנצח.

תמונות מהיום הולדת שלי

מהבוקר

אני ופטייה

מאשקע ומרקו וקוט שם גוסס בצד.

חחח

טייפה ובליי זרוקים על הספה שעדיין לא הבנתי מתי הספיקו להביא

זה כבר בצהריים של יום שבת כשלכולם חרא אש.

חחח כמה רוסי להרדם ליד קופסת שימורים של מלפפונים

חבל שלא צילמתי את ההמבורגרים שהיו מכוסים בחול ...

ועוד כמה תמונות בערך מ 8 בבוקר כשלי למאשה ולמרקו היה משעמם אז התעללנו קצת בפטייה ואיציק

חחח

חחחחחח מאשה יא מרשעת נתפסת מצלמת את חבר שלך במצב בקנטים !!@:D

איזה חמודים נכון?

 אם הייתי מביאה מצלמה יכולתי לצלם גם את מה שהיה בלילה אז תסתפקו במה שהיה בבוקר ..

ייאללה הלכתי לראות טלווזיה לחכות למרקו , ומצפה לי היום לילה ארוך לכן, אלך לנוח . אז יייאללה ביי ביי .

תוציאו את המילה הזאת מהלקסיקון בכלל

אין דבר כזה צדק

ואם יש אז איך זה שילדים שעוד לא למדו לדבר מתים?

איך זה שאנשים טובים נעלמים מהעולם? 

אל תקראו לזה גורל, ואם כבר קראתם לזה כך, אז גורל וצדק זה שני דברים נפרדים.

הכל מזל, רולטת מזל מטורפת.

אם נפלת.

מישהו אחר הרוויח.

בזה אני מנותקת. ונשארת מנותקת.

אני מנסה להעביר מילים להעביר את ההרגשה, אבל אצלי זה שונה,

הפירוש, המשמעות. זה שונה .

אצלי זה כואב, אצלה זה שמח, מיוחד, רומנטי, אצלי זה מעביר זרמים מוזרים בגוף של משהו שפאקינג לא קיים, אז מה טוב בזה?

אני אפילו לא מסוגלת להעביר את ההרגשה, כאילו הכל כל כך מתוק, וברקע יש קול של מכשפה מרושעת שלוחשת לה לבוא והיא הולכת, ואני מנסה להגיד שזאת פאקינג תרמית, שלא תלך, אבל היא רצה, בחיוך נאיבי ומטופש, אני שונאת את זה.

כן כן, בואי, תתקרבי, תישרפי, שיכאב לך. פאק .

יש איזשהו גבול בין שתי הבחירות האלה, של לחפש, לבנות לבין להרוס ולאבד?

מה ? מה יהיה בסוף?

איפה הצבע הירוק, הכתום, האדום והתכלת שמתחברים ביחד וגורמים לי להרגיש שכאב עובר כשאנחנו ביחד,

למה הן מכאיבות? למה הן כל כך ציניות? כל כך קרירות? כל כך קנאיות? כל כך רכושניות? כל כך צבועות? למה ? איפה הגשר?

איפה הנקודת מפנה? איפה המשהו הזה שיגרום לי לחבק אותם והחיים יעבירו את הרגע הזה בסלואו מושיין כדי שזה יהיה יותר משמעותי?

לאן נעלמתן?

http://www.youtube.com/watch?v=6QDOUKpURvM&feature=channel_page

אני לא מבינה איך אחרים מסתפקים בזה, לא מבינה מה הצחוק המטופש הזה.

כאילו הם צוחקים ומנסים להיות מגוכחים יותר ויותר.

אני נזכרת במציאות אחרת,

ומבינה שאנשים משתנים כי רע להם.

לילה טוב.

כרגע חזרתי מהעבודה

הולכת לישון עכשיו לשם שינוי מוקדם מהרגיל

יש לי כמה טיוטות של דברים שכתבתי שאני אעלה כנראה מחר

ותמונות מהיום הולדת 18 שלי שבטח יהיה לי כוח להעלות בשנה הבאה

וחוץ מזה שום דבר

מרקו איי לאב יו .

מאשה הכל יהיה סבבה!אוהבת אותך

פטייה אל תעצבן אותי :D חח

ואיציק אתה סתם שמן עם נעל בתחתונים....

שיהיה לכולם לילה טוב.

אין לי כוח לחשוב,

עכשיו אני צריכה לנוח

היא הלכה, היא הלכה הם הלכו ,

לכו נחוי.

דיי כבר!

תנוחו קצת

אני לא מאמינה שאני בשלב שיש לי את האומץ לכתוב לך, עד עכשיו לא היה לי מספיק אומץ אפילו לחשוב עליך.

יש לי כל כך הרבה להגיד לך אבל אני רואה לנכון רק לשאול, למה?

גרמת לאמא שלי להתאהב בך בצורות הזויות, היא הלכה אחריך כמו משוגעת, וסלחה לך על כל דבר שהיית עושה לה.

אני זוכרת במעורפל איזשהו מפגש איתך כשהייתי קטנה , באת לבקר אותי בבית חולים  ,אני זוכרת שהבאת לי פרח לוונדר וישבנו בגינה עם מלא פרחי לילי ענקים , אני לא זוכרת מהה אמרת, אני רק זוכרת איך שמחתי לראות אותך, מה שלא ידעתי זה כמה אמא שלי עצובה לראות אותך מבקר אותי אחרי 3 שנים שלא ידעת בכלל על קיומי, הפגישה הזאת מצטיירת אצלי בראש כמשהו טוב, אולי הפרחים עשו את הזכרון ליפה כל כך.

אני זוכרת שהגענו לארץ, אותו יום שדחפת את אמא שלי כשהיא בישלה במטבח והתחלת לצרוח עליה, נפתחה לה השפה והיה לו מלא סימנים כחולים מהידיים שלך שתפסו אותה בחוזקה, אותה דקה שיצאת מהבית ורצתי אחריך, ואז שמעתי את אמא אומרת:"אם את הולכת איתו את לא הבת שלי יותר" בכל זאת  הלכתי.

הסתובבנו כל הלילה ,שתית עם החברים שלך, ואז ברחנו מהמשטרה ,כשחזרתי הביתה אמא שלי בדיוק בכתה ובעיניים שלה היה מבט של אכזבה , אז לא הבנתי את המבט הזה והיום אני בוכה בכל פעם שאני נזכרת בו, ,אני בחיים לא אתן לה להסתכל עלי באותו מבט.

אני נזכרת באותו היום שרבת עם אמא ,ביקשת ממני ללכת לטייל, שאלתי אותך :"אתה מבטיח שלא תגע באמא " אמרת :"אנחנו רק מדברים" יצאתי ואחרי חצי שעה הרגשתי שאני חייבת לחזור,משהו משך אותי הביתה, כשנכנסתי ראיתי אותך יושב על אמא שלי כשהידיים שלך תופסות אותה בצוואר ,היא הייתה חצי מעולפת ,קפצתי עליך ואתה העפת אותי ,רצתי לסבא והוא משך אותך ממנה,אני זוכרת איך אחרי אותו יום אני ואמא התחלנו לנדוד בלילות,היינו יושבות מתחת לבית עד שעות ממש מאוחרות ותמיד הייתי מתחננת לאמא :"אולי לא נעלה , אולי נשאר לשבת למטה.."

אני זוכרת את אותו היום שארזנו מזוודות אמרת לי:" יש לך בחירה ללכת איתה או להשאר איתי" ופעם ראשונה בחיים היה לי את האומץ להגיד לך שאני בחיים לא אעזוב את אמא.

כעבור 3 שנים נפגשנו שוב,בלילה בגינה חשוכה ראיתי אותך, הלכתי אחריך, כל כך פחדתי , אבל סמכתי עליך, התיישבו על הספסל וביקשתי :"תעזור לאמא ,תעריך לה את התעודת זהות ולא תראה אותנו יותר בחיים" התחלת לצרוח עלי שניסינו להרוג אותך, וכבר אז ראיתי את הטירוף בעיניים.

והיום שהכי כואב לי להזכר בו ,זה אותו יום רגיל שהלכתי לבית ספר, חיכית לי שם, ברגע שבאתי משכת אותי מהתיק וזרקתי אותי לריצפה ,והתחלת לבעוט בי, בראש, בבטן, בפנים והכי כואב זה שלא כאב לי.

לרגע לא הרגשתי כאב פיזי, רק לב שנשבר. אותו יום נשבעתי שאני בחיים לא אתן לעצמי להתאהב ולהפגע ,נשבעתי להשאר לבד ולשמור על אמא שלי..לאחר מכן הבנתי שדווקא בגללך אני לא אתן לאנשים אחרים לאבד תקווה , שכן, אפשר לאהוב, וכן, נפגעים וזה כואב, והצלחתי.

עצרו אותך, וכשאני ואמא שלי באנו למשטרה לוודא שיעשו לך הרחקה, גילינו ששוחררת כבר אותו יום.

שברת את החיים שלי עוד הרבה לפני שהם התחילו ,הפכתי לבן אדם אגרסיבי, עם התקפי זעם ,דכאונות, וגנים של בן אדם שיותר מאוחר מסתבר שהוא סכיזופרני.

כשגדלתי קצת יותר התחלתי לראות את התסמינים של הדכאונות, עוד שהייתי בת 10- 12 הייתי כל הזמן מדוכאת, נסגרת בבית, סובלת מהתפרצויות זעם מוזרות ,בכי פתאומי, ייאוש משום סיבה ממשית,כיום אני יודעת שחוסר מסגרת מכניסה אותי לתסבוכים :"פאראנויות,מחשבות מיותרות,דכאונות וכו'.

וידיעה שאם יום אחד אני אתן לסמים או לאלכוהול להשתלט על החיים שלי אז אני אהיה כמוך.

אני תקועה בין הערצה של אומן לשעבר לבית אבא אלים שהחלום שלו זה לדעת שאני מתה, עד היום אני מביטה בתמונות שלי ושל אמא שלי מהתקופה שגרנו איתך, אני מצליחה לראות את המבט של אמא שלי, עייפות בעיניים, ייאוש, רזון מוחלט, מבט אבוד ועצוב כל כך , ואת המבט התמים שלי, כל כך אהבתי ללכת עם אמא שלי, בטיולים שלנו היה כל כך הרבה דמעות, מלנכוליה.

ובדיוק ברגע זה שהרשתי לעצמי להעלות לכתב את הזכרונות האלה, אני יודעת שאמא שלי יושבת בחדר , אני נשבעת אבא שבחיים ,אבל בחיים אתה לא תראה את הבן אדם שאתה כל כך שונא נמצא שוב במצוקה כלשהי, אני אהיה המלאך של אמא שלי בעודך השטן שלי , ובקשר למשפט :" היא הבת של השטן לא שלי " אז לא, אתה נתת לו להשתלט עליך , לא אני . אני אעשה כל מה שרק אפשר כדי לשמור על כל מה שיקר לי ,למרות שבינתיים אני רק הורסת וגם אם כמעט תמיד רק פגעתי, וגם אם אני חלק גדול ממך, אני בחיים, בחיים , לא אהיה כמוך.

כי יותר  כואב מלחיות לבד זה למות לבד, ואתה הולך למות לבד.

ואני רואה את היום קרב, יום שבו אני אראה אותך פנים מול פנים, ולא אברח, אלא אעמוד ואסתכל לך בעיניים, ואשבור לך את הפרצוף במו ידיי! אני נשבעת לך שיבוא היום הזה, ואם הוא לא יבוא אז אני יכולה להגיד שלא מימשתי משהו מאוד גדול שיעזור לי לסגור עוד מעגל בחיים.

הוא איבד אותו

הוא הלך במדבר,שעות על גבי שעות.

זכרון של קור וחום לא מוכר של חיבוק ישן.

המים אזלו והדמעות מתייבשות מהר מדי.

הרוח מייבשת את הזיעה מהפנים.

איפה היא? תצעק! איפה היא?

הוא הלך במדבר, שום שיר לא התנגן בראש.

הרוח לוקחת אליה, האופק נקי מכל חי.

איפה היא? איפה היא עכשיו?

הברכיים מתקפלות, הגוף נופל כלפי מטה.

הוא שם, רואה אותה, מתקרבת מעט.

השפיות זאת שהפריע לו, זאת היא שנגעה לו בלב .

התקרבה ,צביטה קרה .

הוא עצם את עיניו , בידיעה שיתעורר למציאות אחרת.

היא שם, והיא כאן

הדלתות נסגרות, תתעורר, זה שם, זה חולף מעט וחוזר.

לא נמאס לסגור עיניים ולהנות מהכלום?

כן, זה טוב, אבל זה עובר ונגמר, והלב נשאר באותו מקום.

משהו חסר בשיכרון חושים הזה.

הגשם מטפטף,תחושה לא מוכרת של חופש.

היא הלכה, היא רחוק והיא כאן.

תתעורר הרגליים הארוכות שלה כבר לא עושות את העבודה,

תתעורר מהפחד- שתשמע ,שתראה,שתדע.

זה יכאב, ואם לא זה ישמיד,יהרוס ולנצח.

ואולי תעזוב ,תשאיר כך, ותסבול ותמות,תהרוג את שתיכם בשקרים.

כי היא שם היא רחוק והיא כאן.

שתי נשים שלא אהבת לעולם.

הצלחתי סוף סוף לרשום משהו סתם ממחשבה כללית ולא מתוך החיים האישים שלי, שדווקא לתוכם נכנס משו חדש לאחרונה.

מאשה, יא טיבה פוקוסאיו.

מואה קיסה.

מתפוצץ לי המוח

גררר

אני לא רוצהההההההההההההההההההההההההההההה

עוד לא גיבשתי זהות ~~!!!!!!!

אני עוד לא יודעת בכלל מה ומי אני

אני רוצה לחזור ל 16 !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אעעעעעהההההההההההההאאאאאאאעה

לא יודעת.

חחח ממש לא יודעת , אין לי מה לכתוב.

כן, חיים.

בערך.

זוכרים שאמרתם לי :"תקופות...דברים נהיים יותר טובים, הכל משתנה לטובה, מהרע בא הטוב"?

חח בולשיט, אצלי הכל מחמיר, ודברים מסתבכים יותר ויותר, ובנוסף לכל הבעיות עכשיו אני גם צריכה לדאוג איפה אני אחיה.

אז אין לי ממש זמן לבכות ולפרוק כי אני מתה ללכת לישון

אז אני כבר אספר לכם מה עובר עלי כשיהיה מה לספר.

לילה טוב

הייתי הורגת את כל הגברים בעולם בשביל השחקן הזה..... גאד.

הזה עם השיער היותר ארוך, למרות שהוא מזכיר לי את אחד האקסים שאני פחות מחבבת. בכל זאת הייתה עושה אותו, אחושרמוטה.