אחרון חדי הקרן

שמנדריק ומולי נהדפו אחורנית כזרדים בחלוף הפר – מולי הוטחה בחזקה בקרקע, ונשימתה נעתקה, והמכשף הוטל אל תוך שיח קוצני, שהיציאה ממנו עלתה לו בדם רב ובמחצית גלימתו. הם עשו כמיטב יכולתם לעמוד על רגליהם, ומשהצליחו בכך, מצאו זה את זו, ובתמכם זה בזו צלעו, בלי דבר דבר, בעקבות פר האש.

הנתיב בסבך היבש, שכה הקשה על חד הקרן, היה נוח בהרבה עבור שמנדריק ומולי, שכן בינתיים עבר בו הפר. הם עברו על פני עצים מתים עצומים לגודל, שהתנפצו לאלפי רסיסים, ועל פני גזעי עצים שנפלו מכבר ואשר שקעו אל תוך האדמה בעבור עליהם הפר. על ידיהם ועל ברכיהם זחלו סביב בקיעים שנבעו בקרקע, שכן לא יכלו להסתכן בדילוג מעליהם באפלה המוחלטת. לא פרסותיו יצרו את אלה, הרהרה מולי; הארץ נקרעה לגזרים מאימת הפר. היא הגתה בחד הקרן, ולבה החסיר פעימה.

בצאתם מן הסבך יכלו לראותה – זעירה ומרוחקת, כפתית שלג בודד ברוח; כמעט ולא ניתן היה להבחין בה מעצמת זהרו של הפר. מולי גרו, שדעתה נטרפה מעט מרוב תשישות ואימה, דימתה לראותם נעים כשני כוכבים בחלל: נופלים במקביל, כל אחד לנפשו, לנצח. פר האש לעולם לא ידביק את חד הקרן – לא בטרם ידביק העבר את ההווה. המחשבה הרגיעה אותה מעט.

אך הצל האפוף להבות הקיף את חד הקרן, ופר האש היה בכל. היא צנפה ופנתה לנוס בכיוון אחר, אך הפר המתין לה שם בראש מורכן, ורעם נהמתו הרעיד את הארץ. היא פנתה שוב ושוב, ושוב ושוב המתין פר האש נכחה; הוא לא תקף מעולם, אך לא הותיר לה דרך ללכת בה, להוציא אחת.

"הוא נוהג בה," אמר שמנדריק בשקט. "אם היה בדעתו להרוג אותה, היה בידו לעשות זאת; אלא שאין בדעתו. הוא נוהג אותה אל המקום אליו נהג את היתר – אל הטירה, אל האגארד. אתמהה."

"עשה משהו," אמרה מולי. קולה היה שלו באורח לא טבעי, ובקול דומה ענה לה המכשף: "אין דבר שבכוחי לעשות."

חד הקרן הוסיפה לרוץ, ופר האש הניח לה לרוץ הלאה, אך לא לפנות הצדה; וכשניסתה לעשות זאת, ושוב ניצבה נוכח הפר, ראתה מולי כי רגליה האחוריות רועדות כרגלי כלב מפוחד. זו הפעם לא נסוגה חד הקרן, אלא עמדה שפופה כנגדו, אוזניה משוטחות לאחור; אך היא לא מסוגלת הייתה להשמיע קול, וקרנה לא שבה להפיץ אור. רעד עבר אותה עת השמיע הפר את שאגתו, אך היא לא נסוגה לאחור.

"אנא," אמרה מולי גרו. "אנא, עשה משהו."

המכשף פנה לעברה, ופניו אומרים חוסר-אונים. "מה יש בידי לעשות? מה יש בידי לעשות, בקסם שברשותי? תעלולי כובעים, טכסיסי מטבעות? או הקטע עם האבן שהופכת לביצה? את חושבת שזה יסיח את דעתו של פר האש, או אולי תעדיפי שאנסה את התפוז המזמר? אעשה מה שתגידי; אשמח להביא תועלת, לשם שינוי."

מולי לא ענתה. הפר שאג שוב ושב, וחד הקרן התכווצה יותר ויותר, אך עדיין לא שבה ופתחה במרוצה. המכשף אמר: "יודע אני את שהיה עלי לעשות. לו יכולתי, הייתי הופך אותה ליצור אחר – יצור עלוב מכדי שיהיה זה לפי כבודו של הפר להיאבק בו. אך רק מכשף גדול מסוגל היה לעשות זאת; רבי, ניקוס המכשף, מסוגל היה. מכשף המסוגל לשנות צורתו של חד-קרן מסוגל יהיה ללהטט בעונות השנה כבביצים, ולשחק בשנים החולפות כבקלפים; ואילו כוחי אינו גדול משלך – קטן ממנו, למעשה, שכן את מסוגלת לגעת בחד הקרן, ואני אינני מסוגל." אחר אמר לפתע: "הביטי. זה נגמר."

חד הקרן עמדה מול הפר בראש מושפל, ולובנה לבש גוון אפור דהה. זעירה ושברירית נראתה כעת; ואפילו מולי, שאהבה את חד הקרן בכל לבה, לא יכלה שלא להודות עתה כי עלוב הוא חד הקרן למראה בהינטל אורו. זנב אריה, רגלי אייל ופרסות כשל עז, והעיניים – הו, העיניים! מולי גיששה אחר ידו של המכשף ולחצה אותה בכל כוחה.

"יש בך קסם," היא אמרה. קולה היה עמוק ועשיר, כקול חוזה בהינבאו. "יתכן ואינך יכול למצוא אותו כעת, אך הוא ישנו. אתה זימנת את רובין הוד; ואין בנמצא רובין הוד, ומעולם לא היה, אך הוא בא לפקודתך, ואמת היה. קסם הוא זה; כל הכוח שתדרוש יימצא לך, לו רק תאזור עוז ותחפשו."

המכשף לא ענה. הוא התבונן אל תוך עיניה של מולי, כאילו החל מחפש בתוכן את הקסם שאבד לו. הפר התקדם לכיוון חד הקרן. הוא לא דלק אחריה עתה; הוא כפה עליה את רצונו בכל עצמת נוכחותו, והיא נעה לאשר נהג בה – נכנעת, נטולת רצון משלה. הוא צעד בעקבותיה ככלב רועים; הוא נהג בה לכיוון טירת האגארד, והים שמעבר לה.

"אנא!" קראה מולי; קולה רעד עתה. "אנא, עשה משהו! זה פשוט לא צודק, אסור לזה לקרות. הוא יוליך אותה אל האגארד, ואיש לא יראה אותה שוב לעולם, והיא הייתה האחרון שבהם. אנא! מכשף אתה; אל תניח לזה לקרות!" אחיזתה בפרק-ידו של שמנדריק התהדקה. "עשה משהו!" היא יבבה. "אל תניח לזה לקרות; עשה משהו!"

"אני לא עומד לעשות שום דבר," סינן שמנדריק, "עד שתעזבי את היד שלי."

"אוה," אמרה מולי. "סליחה." היא הרפתה מזרועו.

המכשף צעד קדימה, ועמד בדרכו של הפר אל הטירה; הוא שילב את זרועותיו, וזקף את ראשו – ופעולה זו כשלעצמה הצריכה מאמץ, שכן יגע היה מאד.