וואו שנים שלא נכנסתי לבלוג שלי.
מאז שחזרתי מגרמניה (והנה אני כבר מתכננת את הנסיעה לשם השנה).
יש לי שלושה בלוגים ואת שלושתם אני מזניחה. וזה לא שאין לי מה לרשום,להיפך,יש לי כל כך הרבה להוציא לאחרונה,אז למה אני באמת לא עושה את זה?
אז מה בעצם קורה.
השתחררתי מהצבא לפני חודש. הייתי בטוחה שהחיים האזרחיים טובים,הם בהחלט טובים אבל לא זולים. אני מתחילה להתגעגע לחוגר ולמדים שלי שהעניקו לי נסיעות חינם.
אבל כייף לי באזרחות,כייף לי להיות בנאדם לעצמי ולהיות בכל רגע נתון איפה שאני באמת רוצה להיות.
חוץ מזה שאין לי כסף,או בגדים או שאני כלואה בלימודים,הכל טוב.
הפסיכומטרי הזה הרס לי את החיים.
אני שונאת את זה. אבל ממש.
לא מצליח לי ואני הולכת לקבל 401 רק כי אני טובה בהגיון.
אבל בסדר,עוד חודש אני מסיימת גם את זה ואז אולי יהיה לי קצת שקט. (למרות שאני בטוחה שאצטרך לגשת למבחן שני-זה יכול להיות ממש מבאס.)
הקשר עם המשפחה שלי נהיה גרוע יותר מרגע לרגע.
אני חייבת לעזוב את הבית,ומתסכל אותי שאין לי את הכסף לעשות את זה.
אני באמת בטוחה שהאפשרות לעזוב את הבית תעשה אותי מאושרת יותר. אבל נראה לי זה יצטרך לחכות עד שאחזור מהטיול הגדול.
ובקשר אל זה,אני לא יודעת איך אצליח לטוס לכ"כ הרבה זמן ולעזוב אותך.
זה באמת מטריד אותי,אני יודעת שיהיה לי ממש קשה.
אתה כרגע הדבר שהכי משמח אותי בעולם,ואני אוהבת אותך יותר מהכל.
הקשר עם חברות שלי נוראי.
והפעם אני סוג של שמחה להודות שלא אני כאן שהורסת.
מתחיל להימאס לי מכולן,חוץ מורבר,שכל יום שעובר רק עוד יותר גורם לי לאהוב אותך ולהעריך את החברות איתך.
באמת,אין שבוע שעובר בלי שבא לי להטביע איזו חברה בשירותים.
מזל שיש לי את ורבר ומקס.
אתם האשים היחידים שיודעים מה עובר עלי.
האנשים היחידים שטוב לי 100% כשאני איתם.
האנשים היחידים שאני אוהבת ללא גבולות.
אני מקווה שאני אצליח לרשום פה יותר.
למרות שזה ישראבלוג זה דיי אתר מסריח מלא ילדי אימו.
ולביינתיים זהו! =)