מדהיםאיך מבלוג עלהשמה,זה ניהיה המפלט שלי..
אז בקשר למשקל אני אותו הדבר
אבל בקשר לדברים אחרים..
הלכתי למשטרה, תיק,צו הרחקה לשנינו.
"זה תיק על אבוססביות מצד שניכם" ככה פתח החוקר.
חטפתי כאפהמ רצינית, טראומה, מפוחדת ישבתי שם, כמו ילדה קטנה שחיכתה לאבא שיבוא וישמור עליה
פחדתתי.. לא ידעתי מה קורה, פעם ראשונה שאני במצב הזה.
עברתי את זה, אני אחראי, חצי שנה של פחד נגמרה במשטרה.
אבל זה לא נגמר עד שזה נגמר... נראלי שהוא עדיין מחפש אותי, יותר מזה שהוא מתכנן נקמה.. וזה לא סוד- אני בטוחה שהוא יתקדם, והסטטוסים וכל שאר הדברים זה סתם,, כל כך סתם.
בפנים, בלב הוא התקדם.
ואני לא יודעת מה איתי.
טסתי, חזרתי, יצאתי למועדנוים שתיתי, אבל נשארתי שפויה, לא התקרבתי לאף גבר..
הוא טס. אני בלבלות לגביו, יכול להיות שיחזור שונה, ויכול להיות שלא. הכל ביד השם.
בקשר לראשון, אין לי מושג, אני יודעת שלפע ים בא לי שיציל אותי, לפעמים באלי אותוף לפעמים אני ממש נגעלת ממנו. מה שבטוח שראש השנה הזה היה כל כך מתיש, מלא עצבים, מעייף, אבל עם שיחה אחת.. שקצת קצת קצת סידרה לי קצה עליו.
שנאמר לה "תודה" על כל מה שהיא סיפרה לי?!
או שהלב שלי נמצא ביותר בלאגן ממקודם?!
וכן . הכותרת לא קשורה לפוסט.
המשקל מתחיל ונגמר בוכתרת.
בדיוק כמו בחיים שלי, המשקל נעלם, היחס אליו נעלם, אנ רק בוכה על כל קילו.
הכוחות שלי נותבו למקום אחר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
