ראש השנה.
שוב ראש השנה.שוב המשפחה הזאת. שוב אותן הערות. שוב היא יפה ואני לא. היא מתאפרת ואני לא.שוב.(עזבו שאני יכולה ללמד אותם להתאפר..)
אז ככה, אם לרגע נסכם את השנה שחלפה.
עמוסת רגשות, טלטלה, לא יציבה, נוני, אהבה, געגוע, אובססיה, משטרה, אלימות, ב, ת,ד,ד,עוד מישהו ששכחתי את שמו, מליון אנשים שהתחילו איתי,מועדונים, סיגריות,שתייה,שתייה,חברה טובה שכבר לא, ריקודים,צחוקים,שטויות, פאדיחות, צעקות, פרידות...
ופה לא נגמרה.. דמעות,ריבים,תהליך,חברה פסכולגית, פסכולגית נוספת אמיתית,בכי תימרורים,דמעות עד דםמ ושוב פרידות.
השנה היתה מערבולת של דברים ורגשות .
ובעיקר של פירדות קשות שהובילו אותי לתהליך של החיים שלי.
הרגש ניהיה קצת פחות. השכל קצת יותר.
ההבנה שיש דברים שהם לא שלי וכנראה גם לא יהיו.
האמונה שמה ששלי -שלי. ואף אחד לא יקח לי.
האמונה שלי בה'
הדרך שעברתי... וההוכחה לכך:" אני לא מאמינה שאת ככה תוך זמן קצר ,האמנתי בך אבל חשבתי שיקח לך הרבה יותר".
הפתעתי את כולם ובעיקר - את עצמי.
שלושה חודשים, אחרי שנה וחצי של מחבואים , של רומן אהבה של החיים שלי, של הדברים הכי הזויים שעשיתי אי פעם,
של נוני ונוני. שלושה חודשים אחרי, אני מישהי חדשה. לא לגמרי. לא כמו פעם. מישהי משודרגת יותר, יותר טובה מפעם,
אבל לא הגעתי לשיא. עדיין לא. אני רק בהתחלה. בהתחלה של גילוי עצמי, של חיפוש עצמי.
אני רק עכשיו מתחילה ללכת.. וגם עכשיו , אני מתגעגעת, אני אוהבת, אבל קצת מבינה.-
מבינה שבגלל ובזכות הזריקה שלו, בגלל וזכות זה שדאג לעצמו אך ורק לעצמו, שרק בגלל ובזכות זה שהשאיר אותי לבד כואאבת ופצועה,
רק בגלל ובזכות כל זה - נאלצתי בעל כוחחי לעבור את התליך הזה, שגרם לי להיות מי שאני היוםץ מודל משופר.
אז לאחר כל הזה. זאת השנה שלי.
ואאחל לעצמי , להתפקס, להציב מטרות ולכבוש כל אחת מהן, להתאהב,להרגיש נאהבת, בן זוג שאוכל לצאת איתו בגלוי ויקבלו אותנו, להצליח בלימודים,
להתחזק באמונה שלי, להכיר חברות חדשות, ללמוד דברים חדשים, להרזות,להיות עם הרבה חברים וחברות(קבוצה כזאת),להוציא את נוני מהלב לגמרי.
בעזרת השם שכל דבר יבוא לי בקלות.שאהיה מאושרת! אמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
