הזמן זז ובקרוב הבגרות האחרונה שלי שיש לי להשלים.
אז מגיע השלב של החופש, סוף סוף יהיה לי באמת חופש מהכל ובלי שום דבר על הראש.
במשך השלוש שנים והעשרה חודשים האלו לא היה לי חופש רציני.
כל הזמן או שאיך שסיימתי לימודים ישר צבא או שאיך שסיימתי צבא ישר חזרה ללימודים.
הגיע הזמן שיהיה לי חופש(:
לאחרונה אני שם לב לשינוי שחל בי מבחינת כיוון ההישתכלות שלי על הקהילה ההומו לסבית טרנסית.
אני רואה שיש עולם ומלואו שלא נחשפתי אליו מעולם.
אני רואה את הפתיחות שלי לגבי הקשר שלי ושל ש', כשאני מסוגל לשבת במסעדה ולהרגיש בנוח ליזום נשיקה, להחזיק ידיים.
יצא לי לראות את הדרך של יציאה מהארון, איך כל אחד עובר את זה בצורה שונה, במהירות שונה, מצליח לצאת בצורה הטובה ביותר או בצורה הגרועה ביותר.
יצא לי לשמוע על אחת שאמא שלה פשוט שאלה אותה כשהייתה בת 15 ובזה זה נגמר פיתאום היא לסבית מחוץ להארון ללא כל הכחשה.
מדהים איך כל אחד חווה את היציאה מהארון בצורות שונות כל כך, רק חבל שחלק בצורה הקשה.
לאחרונה לי ולש' לא יצא להיפגש הרבה, וזה מבלי לשים לב.
פיתאום ש' מעיר את עיניי ואני קולט שניפגשנו 4 פעמים בלבד במהלך כל החודש, שזה כבר החודש השני או השלישי שזה ככה!
פיתאום ש' העיר את עיניי ומסתבר שלא יזמתי מיפגש שלנו בעבר.
פיתאום בכי של הבנה, של הבנה שלא הייתי בסדר, של שוב אני מפשל כמו תמיד.
אבל אז עצרתי את הדמעות, הבטחתי שזה משתנה, הבטחתי שמעכשיו זה לא יהיה אותו הדבר, שאני מתקן את הנעשה.
אסור לי לשכוח את העובדה, שבסופו של דבר אני בן אדם ובנוסף לכל אני בקשר הראשון שלי מכל הבחינות האפשריות.
בקרוב לש' יש יום הולדת, עדיין חושב מה להכין לו... נמצא בקרוב מה(:
מדהים אותי להשתכל על התאריך בכל יום ולגלות שאני קם לעוד בוקר עם החבר המדהים שלי ולעוד בוקר שמוסיף זמן ששווה זהב למשך הקשר הזה.
המחשבות על לגור ביחד, המחשבות איך יהיה אחר כך כבר צפות בלי הפסקה, הרצון הזה של לא להחמיץ שום שניה אפשרית בלהיות במחיצתו של החבר שלי לא רוצה לעזוב ושלא יעזוב.
בקיצור מדהים בכל המובנים ההיתפתחות שאני עובר, המיקרים שאני עובר, החברים החדשים שאני מכיר, הביטחון העצמי שמעולם לא היה לי שפיתאום גדל לרמות שמי חשב שיהיו בעבר.
להית' עד הפעם הבאה
אני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
