פגישה מדהימה נוספת יצאה אל הדרך.
ניפגשתי איתו היום בשנית בעזריאלי, הלכנו לשבת בגג מבודדים.
הוא על מדים של צבא אני כמובן על אזרחי....
ישבנו והיתחבקנו, דיברנו והיתנשקנו ללא הפסק.
הגענו לשלב שכבר היינו חייבים להתקדם אלאה אבל אי אפשר בעזריאלי.
הוא הציע שנלך אליו הביתה אבל אבא שלו היה שם, הוא היה חוקר אותי ואני כמובן הייתי בשוק...
אז החלטנו שנלך לאכול ונמשיך אחר כך סתם ככה לשבת בגג.
כשסיימנו לאכול בדיוק קיבלתי טלפון מהבית, מסתבר שהם נוסעים לדודים שלי סתם ככה ושאחותי יצאה, משמע הבית ריק!!!
אז מהר קפצנו אל האוטובוס הראשון, והגענו הביתה.
שם כבר היה החלק היותר מדהים שבדבר, ההורמונים היתפרצו בתדהמה מטורפת כמו שאף פעם לא היה לי בעבר. (לא קרה לי בכלל בעבר היתפרצות הורמונים)
לקח כשעה וחצי עד שהצלחנו לסיים את עינייננו בידיעה שאי אפשר הרבה זמן כדיי להימנע ממפגש מביך עם המשפחה שלי.
סיימנו הכל היה טוב ויפה.
שכבנו מחובקים מחוסריי בגדים, נהנים מכל רגע ורגע שניה ושניה, נשיקה פה נשיקה שם.
לא רוצים שהרגע יגמר.
ואז, מבלי שום צפי מוקדם, ההורים חזרו ונכנסו הביתה!!!
אנחנו ללא בגדים ודלת סגורה!
מה עושים?!?!?!?!
נכנסנו ללחץ אטומי, לא ידענו מה לעשות.
ואז אני צעקתי, שלוםםםם אני בחדר.
התלבשתי חיש מהר, מכנסיים וחולצה בלבד ונעליים, ויצאתי החוצה למקלחת ושטפתי את פניי לראות שהכל בסדר.
הלכתי אל הסלון ושאלתי, מה קורה? איך היה? הכלב הפריע לנו לראות סרט אז סגרתי את הדלת, אני עם חבר מהפורום.
בינתיים נתתי לו זמן להיתארגן בחדר, לאסוף את הציוד שלו.
מרוב הלחץ הוא לבש את הפיג'מה שליXD וקלט פתאום שהוא בעצם צריך ללבוש מדים, שה.... בולט החוצה!
אז מהר לבש את מה שצריך, וחזרתי אל החדר, אחרי מספר דק' טמימות ופרידה שכזאת יצאנו מהחדר.
אמרתי "אני מלווה אותו לאוטובוס" אני כבר חוזר!
ירדנו למטה וישבנו קצת לדבר טיפה, ולהירגע מהלחץ...
המשכנו ללכת בדרך ארוכה טיפה מהדרך הרגילה ואפילו קצת חשוכה.
בדרך העפנו נשיקה אחד אל השני וחיבוק שתיים.
בתחנת האוטובוס ישבנו מאחור מחובקים עד שהאוטובוס שהוא צריך יגיע.
כשהגיע האוטובוס התנשקנו לשלום.
ואז בדרך שלי הביתה ברגל ושלו באוטובוס דיברנו עוד טיפה בפלאפון, ואמרנו מילות פרידה להיום...
מחכים לשבוע הבאה שבו ניפגע כמעט רוב הזמן (בית ריק כל השבוע)
עד כאן להיום
אני
השמח ומאושרXD
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
