אצרח אותך כל הדרך הביתה

לטוס בגובה 3000 רגל מעל הים ולראות רסיסים קטנים ומנצנצים של קרח כשמתחת נפרשת שמיכה עבה עבה של עננים לבנים. באמת שהשמיים הם כל כך, כל כך יפים.

_____

לא חשבתי שמישהו ינשק אותי יותר אחריו. אני מניחה שאני עדיין חושבת ככה למרות שהחיים הוכיחו לי את ההיפך. לא חשבתי שמישהו יחבק אותי בלילה יותר, אבל העובדה היא שהתעוררתי עשר פעמים במהלך הלילה וגיליתי אותו מחובר אליי, עם הידיים שלו מסביב הטן שלי, הגב שלי, הכתפיים שלי, החזה שלי.

כשהתנשקנו בפעם הראשונה וקצת פיספסתי, מן הסתם, צחקתי ואמרתי שאני פשט מפחדת, שאני לא יכולה יותר לאהוב, שקשה לי, שנמאס לי לבטוח באנשים שעוזבים אותי אחריי שמצאו משהו טוב יותר. בגלל זה אני יותר לא מקווה, לא רוצה, לא מצפה. מה שיהיה יהיה, בסופו של דבר אני נשארת לבד ואת זה כבר הבנתי, וככה זה, זהו, נקודה.

_____

אבל העיניים שלו היו כל כך יפות בבוקר, כשהוא אמר לי "בואי תרקדי איתי". בחיים שלי לא ראיתי צבע כזה. צבע ירוק זית, אלוהים ישמור, רק איכשהו מבריק יותר, מרושת בצהוב.

כל כך כיף לא לישון לבד.

כל כך רע לא להרגיש יותר אהבה.