החיים, זה קורה...

מוקדש לנועה ולספירי (הקוראות היחידות שלי מסתבר... ><")

פרק 6

POV ביל:

עלינו למעלה ויצאנו מהחלון.

התחלנו לחפש מקום לרדת דרכו ואז נעם אמרה " הנה מדרגות חירום".

ואז שמענו, את הרעש שבישר רעות..

שמענו את הגורילה צועק "איפה הם? הם נעלמו".

ואז גורילה אחר "הם בטח עלו למעלה יש שם חלון פתוח".

ואז הגורילה הראשי אמר "טיפשים איך איבדתם אותם? לכו תמצאו אותם!" הוא צעק עליהם.

שמענו את צעדיהם הכבדים על מדרגות הברזל והתחלנו לרוץ.

ירדנו במהירות במדרגות החירום וחיפשנו את הכביש הראשי.

"היי אתם" צעק אחד הגורילות.

הסתובבנו ואז המשכנו לרוץ.

"ביל?" נעם שאלה "אתה לא תעזוב אותי נכון?"

"בחיים לא!" אמרתי וחייכתי אליה.

המשכנו לרוץ אבל לא ידעתי לאן, אני לא מישראל, אז נתתי לנעם להוביל.

כל הזמן הזה החזקנו ידיים.

היא הייתה כל כך מאושרת, ראיתי את זה על פניה.

"צריך לתפוס מונית" היא צעקה אליי, ואז ראיתי רחוב ראשי מואר,"זאת תל אביב, תכיר" היא אמרה לי וחייכה.

"מונית" היא צעקה.

נכנסנו למונית והיא כיוונה אותה לכתובת של המלון שלי.

ממש לפני שיצאנו מהמונית הנהג אמר לנו "היי אתם מוכרים לי מישהו חטף אתכם לא?"

'שאלה אידיוטית למדי' חשבתי לעצמי.

נתנו לו כסף ובלי לענות המשכנו לרוץ.

POV נעם (אני):

"ניצן" קראתי אל תוך הטלפון.

"נעם? זו באמת את? איפה את? את בסדר? מה קרה לך?" היא הציפה אותי בשאלות.

"אני במלון של ביל" עניתי כאילו שהיא ידעה מה עבר עליי בארבעת הימים האחרונים.

"איזה ביל? ביל קאוליץ? OMG!!! " היא צרחה.

"טום לידך" היא שאלה בצרחות (כבר הזכרתי שהיא מתה עליו?).

"לא ממש אנחנו בחדר של ביל" אמרתי לה.

"אני יכולה לבוא!?!?" היא התחננה.

"ביל, ניצן יכולה לבוא? היא מתחננת" שאלתי את ביל.

"מי זאת ניצן?" הוא שאל.

"מה!?!? לא סיפרת לו עליי יא קופה" שמעתי אותה צורחת אפילו כשהטלפון לא היה ליד האוזן שלי.

"ניצן היא החברה הכי טובה שלי מהחטיבה" עניתי לו.

"נמממ.. אבל מה איתנו לא יהיה לנו זמן לבד?" הוא שאל וחיבק אותי.

"יהיה, ניצן בטח תידבק לאח שלך" אמרתי לנו ונישקתי אותו.

"נכון" שמענו את ניצן צורחת באנגלית דרך הטלפון, וצחקנו.

"טוב שתבוא" ביל אמר.

"ייאי אני בדרך" ניצן אמרה וניתקה.

"נכנסתי להתקלח" אמר ביל.

"טוב בהצלחה" אמרתי לו.

"נעם, בואי שניה" הוא קרא לי.

נכנסתי לחדר האמבטיה וביל קפץ  עלי מאחורה ונישק אותי.

איך שהוא הגענו עם הבגדים שלנו לתוך דוש די מפואר.

היה לי את אחד הדחפים הכי מוזרים בחיים שלי, ופשוט פתחתי את הברז.

המים היו נעימים וחמים, והרטיבו אותנו ביחד מחובקים. הרגשתי כאילו כל ארבעת הימים האחרונים נשטפו ממני עם הזרם.

המשכנו להתנשק עד ששמענו דפיקה בדלת.

יצאתי והחלפתי לבגדים יבשים, פתחתי את הדלת וראיתי את.. טום!?  

"היי טום" אמרתי משועשעת.

"מי את? מה את עושה בחדר שלי?" הוא שאל.

"זה לא החדר שלך זה החדר של ביל" עניתי לו.

טום הסתכל על הדלת ואמר "אז, מה את עושה בחדר של ביל?" הוא שאל ובחן אותי.

"רגע את לא הילדה שהוא העלה לבמה?" הוא שאל.

"כן אבל עכשיו שנינו בסדר" אמרתי לו.

"שנינו, מה ביל פה? ביייייייייייייייייייייייל?" הוא צעק.

"מהההההה?" ביל צעק מתוך האמבטיה.

"מה..? איך..? מאיפה באתם מי לקח אתכם מה הולך פה?" הוא שאל מבוהל.

"מישהו, אויב ילדות שלי" עניתי לו.

"רגע, למה את כאן?" הוא שאל ועשה פרצוף מפלרטט.

"כי עכשיו חזרנו" אמרתי לו.

ביל יצא מהאמבטיה לבוש עם שיער רטוב וקפץ על טום.

"טומייייייייייייייייייי התגעגעתי אליך" ביל אמר וחיבק אותו חזק.

"אני דאגתי לך אתה יודע את זה?" טום שאל.

"אהא" ביל הנהן.

"טוב ניצן עוד מעט מגיעה אז... בואו נשתה משהו" אמרתי לבנים.

"מי זאת ניצן?" שאל טום.

"חברה שלי, אתה תאהב אותה" אמרתי לו וקרצתי.

~~~~~~~~

פרק הבא כשיהיו יותר תגובות ><"

בבקשה תעבירו את הבלוג שלי (:

אני רוצה שיקראו כאן (:

ובנוסף הצטרפתי לבלוג עם חברות שלי:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=532050

מקווה שתאהבו

בהיי בהיי

3> 3=