My Life Be Like

טוב אז .

פתחתי בלוג..

בשביל עצמי, ולא בשביל אפחד אחר..

אני יודע שלא יהיו הרבה כניסות, הרבה חברים, הרבה תגובות,

אבל הכל הוא בשבילי..

עשיתי ת'בלוג כדי שיהיה לי יותר נוח.. לכתוב על החיים, ועל הבעיות והכל ..

אתם יודעים נוו.

מסובך להסביר את זה..

טוב אני רון, עוד מעט בן 14, גר בכפר מנחם, שזה קיבוץ לצערי, לומד בצפית.

היום היה יום רגיל ..

טוב אז חזרתי ב-1 מבצפר, ישר הגעתי ונרדמתי.

אין תוכניות כל כך לסופ"ש..

וגם אם היו, לא בטוח שהיו נותנים לי לעשות אותם..

זה סיפור ארוך ..

לפני איזה חודש ככה, המון אנשים הלכו להורים שלי וסיפרו להם על זה שאני מעשן, ושיש לי נרגילה, ושאני מסתובב עם כל מיני אנשים שלא טובים כל כך [ איזה בולשיטט ] ..

בסדר ההורים שלי מצאו תנרגילה, עשו לי שיחה , ואמרתי להם שאני מפסיק לעשן..

אמרתי, אבל לא באמת התכוונתי לזה ..

יום אחד אחרי מסיבה בבצפר, הלכתי לעשן..

מישהו סיפר להורים שלי באותו זמן שהוא רואה אותי מעשן [ אתם יודעים אני גר בקיבוץ לצערי, וכולם פה רכלניםםם אחושילינג .. מתערבים בהכל ].

אוקיי באתי הביתה .. כמו מפגר עוד לפני שנכנסתי ברחתי למקלחת . וההורים שלי לא מפגרים .. הם הבינו מה קורה .. הם באו התקרבו אליי שאלו איך היה ניסו להריח אותי וזה . ואז הם שאלו אם עישנתי, אמרתי שלא, הם הריחו אותי וגילו שכן .

כמו מפגר שיקרתי להם שוב ..

ביום ראשון שבוע וחצי אחרי זה, חזרתי מבצפר, הלכתי לעשן, ואמא שלי הייתה אמורה לחזור מאוחר אבל היא הקדימה וראתה איך נלחצתי ..

רציתי להיכנס מהר להוריד תריח אבל לא הספקתי .. קלטה אותי, הריחה ממני, עוד שיחה מזדיינת וזהוו .

ככה החיים שלי הסתבכו לגמרי ..

כל דבר שאני רוצה לעשות אני צריך לשאול אותם, בקושי נותנים לי לצאת מהבית, והם חושבים שהם יחליטו עם מי אני יסתובב .

אמרתי להם לכו תזדיינו והלכתי .

עכשיו, הם כבר לא מאמינים לי לכלום .. הם טסו לשלושה ימים והשאירו אותי אצל הסבים כמו תינוק שלא יודע להסתדר .

בסדר , אני יודע שעשיתי טעויות, ושלא דיברתי אליהם הכי יפה, אבל עדיין, הם מגזימים .

מה לא ?!