רק השנה העניין הזה בנוגע למשקל שלי התחיל. עכשיו אני בכיתה י'.
בחטיבה כל הבנות כבר התחילו לדאוג לעניין של מראה וחיצוניות, אבל אני לא ממש. התלבשתי קצת מגעיל, התאמת צבעים ממש לא היה בראש שלי חח. הייתי לובשת בגדים לא מחמיאים בכלל, או גדולים מידי או צמודים מידי. ות'אמת זה לא הפריע לי ממש...
איך זה התחיל? הכל בגלל חברה שלי . היא ילדה כ"כ כוסית. אין בן שיגיד שלא. כולם היו מתיייים לעשות אותה. היא,כמובן, בלונדינית עם עיניים כחולות, רזה, ומתלבשת דיי בזנותיות אם תשאלו אותי אבל זה כבר עניין של טעם.
בהתחלה היא הייתה שמנמנה כמוני, אבל השנה היא התחילה לרזות נורא, עכשיו היא שוקלת 45 בערך.
היא התחילה להשתמש ביופי שלה להשיג דברים, והיא משיגה הכל. כולם רוצים אותה,כולן מקנאות בה.
גם אני קינאתי בה \: איך אפשר שלא (לעזעזל אני נשמעת פאטית!)
את הקנאה שלי הצלחתי איכשהוא לשים בצד. אבל היה ילד אחד, שהייתי כל כך דלוקה עליו מכיתה ז'. הוא היה עם עיניים ירוקות מדהימות ושיער חלק ארוך חום בהיר. רציתי אותו כמו שעכשיו אני רוצה לאכול את הקינדר בואנו שיש במטבח ואני מתאפקת כבר יומיים, וזה אומר ממש לרצות אותו. היא ידעה את זה, וכמו חברה אמיתית היא בחיים לא תיקח לי אותו. אבל בלי כוונה היא כן לקחה לי אותו...
הוא היה מאוהב לה באימ-אמא. עד עכשיו הוא ממש רוצה אותה.
זה הכאיב לי נורא. עכשיו כבר ירד לי מהאידיוט הזה לגמרי, אבל עדיין זה מעצבן אותי - למה היא ולא אני?!
בקיצור, החלטתי שאני לא רוצה להיות זאת שהיא יפה בפָּנים, אבל אין לה גוף ויש לה חברה הרבה יותר שווה.
וכאן מתחיל המהפך שקורה בעצם עכשיו .
יש לי תיכנונים!
אני אמשיך לרדת במשקל, כבר ירדתי 3 קילו , אני אסתפר, אני אתאפר, אני אשתזף, אני אעשה פרנץ' בידיים. אני אעשה כל מה ובסוף אני אראה כמו שתמיד חלמתי. אני אגשים סוג של חלום, אני לא אהיה יותר החברה המכוערת של הבלונדה הכוסית אחרי 5 שנים כאלה. אני אהיה ילדה "שווה" מה שנקרא, יתחילו איתי בנים שווים, הביטחון העצמי שלי יעלה, אני אוכל למצא את החיים ולהגשים את עצמי בכל תחום.
ואז אני אהיה מאושרת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
