הפוסט הזה מוקדש לכל המשוררים שכתבו דברים נדושים ספק עצובים ספק שמחים (לדעתי ככה זאת האהבה)
הראשון יהיה נדוש עצוב -
השלכת-
לעצים נושרים עלים
ולי דמעות
לחופים גולשים גלים
ולי רק צרות
ולילדים מעילים ומגפיים
ולי כלום בעיניים
זהו זמן השלכת
הזמן שלך ללכת
שוב הולך, לאנשהוא
והחיוך שוב עגום
ביי מלאך אמרת
אבל למה לא חזרת
ביי מלאך אמרת
בזמן השלכת הנוראה
הקסומה המיוחדת
שליבי שונא כל כך
היפה המטהרת
ובזמן השלכת
ביי מלאך אמרת
ביי אהובי
שוב לוחשת לצל הלילה
לעלים הכתומים
לעצים הקרחים
ביי אהובי
שוב לוחשת מהחלום
ביי...
ועכשיו לאהבה אין עוד מקום.
אני יודעת, זה קצת מדכא. אבל הי, לכל אמן יש את אפס ודאונס, זאת אומרת תראו את פיקאסו - זה היה אבל קצת קיצוני עם התקופה הכחולה והורודה וכו'..
אבל לא נורא הכל נשכח ונסלח! הלאה, לשיר הבא.
לכל הרומנטיקים חסרי התקנה שאני נכללת בהם, הנה שיר שמח חרוש:
Seasons
While winter becomes spring
and yellow becomes green
gray becomes blue
and I love you
And while summer becomes fall
and all the leaves are gone
first rain shall come
I loved you all along
And once more the winter shall end
and become to spring again
with all the colors and the smells
I will always love you, at all seasons and without an end
מקווה שנהינתם. יש ביקורת? אנא פנו לקבלה שנמצאת עמוק בתחת שלי.
סתם, גם אני יכולה להתבדח :P יש ביקורת? יש תגובות.
פסח טוב וכשר וחג שמח
מנטרה לחיים ללא בילבולים: "תמיד תדע מה אתה רוצה, וכמה בדיוק אתה רוצה את זה."
אנג'י
בבלוג זה
בכל הבלוגים
