Everything Changes

הפוסט הזה מוקדש לכל המשוררים שכתבו דברים נדושים ספק עצובים ספק שמחים (לדעתי ככה זאת האהבה)

הראשון יהיה נדוש עצוב -

 

השלכת-

 

לעצים נושרים עלים

ולי דמעות

לחופים גולשים גלים

ולי רק צרות

ולילדים מעילים ומגפיים

ולי כלום בעיניים

זהו זמן השלכת

הזמן שלך ללכת

שוב הולך, לאנשהוא

והחיוך שוב עגום

ביי מלאך אמרת

אבל למה לא חזרת

ביי מלאך אמרת

בזמן השלכת הנוראה

הקסומה המיוחדת

שליבי שונא כל כך

היפה המטהרת

ובזמן השלכת

ביי מלאך אמרת

ביי אהובי

שוב לוחשת לצל הלילה

לעלים הכתומים

לעצים הקרחים

ביי אהובי

שוב לוחשת מהחלום

ביי...

ועכשיו לאהבה אין עוד מקום.

 

 

 

אני יודעת, זה קצת מדכא. אבל הי, לכל אמן יש את אפס ודאונס, זאת אומרת תראו את פיקאסו - זה היה אבל קצת קיצוני עם התקופה הכחולה והורודה וכו'..

אבל לא נורא הכל נשכח ונסלח! הלאה, לשיר הבא.

 

לכל הרומנטיקים חסרי התקנה שאני נכללת בהם, הנה שיר שמח חרוש:

 

 

Seasons 

 

While winter becomes spring

and yellow becomes green

gray becomes blue

and I love you

And while summer becomes fall

and all the leaves are gone

first rain shall come

I loved you all along

And once more the winter shall end

and become to spring again

with all the colors and the smells

I will always love you, at all seasons and without an end

 

מקווה שנהינתם. יש ביקורת? אנא פנו לקבלה שנמצאת עמוק בתחת שלי.

סתם, גם אני יכולה להתבדח :P יש ביקורת? יש תגובות.

 

 

פסח טוב וכשר וחג שמח

 

מנטרה לחיים ללא בילבולים: "תמיד תדע מה אתה רוצה, וכמה בדיוק אתה רוצה את זה."

 

אנג'י

השיר הזה שבחרתי לשתף איתכם מאד מיוחד. הוא יכול להיות עצוב, הוא יכול להיות שיר אהבה, הוא יכול להיות שיר פרידה, רק תבחרו במה שאתם רוצים והוא יכול להיות.

תמיד יש לנו בחירה.

Look Above

At the night

look above

at the sky

at the stars

look above you

only there

im with you

When sun goes down

and moon raise up

look above

look up

cause i am watching

looks at the stars

look at the moon

Remember me

how i was

remember me

how i used to be

see in the stars

my smile

my eyes

see in te stars

what we lost

and what will never come back

At the night

look above

look

above

מקווה שנהניתם

מנטרה לחיים מלאים: "תמיד תראה את חצי הכוס המלאה".

אנג'י

לקטע הראשון שאפרסם כאן (זה שהיה לפני היה רק ברכת שלום) ארצה לצטט מתוך סיפור שאי שם בשנותיי הצעירות הלא כל כך רחוקות כתבתי..

"אחרי הארוחה אצל סבתא כשכולנו ישבנו בסלון היה לי התקף עצבות. התעלמתי מכל הילדים וקולות הצחוק והתמקדתי בפינה ברצפה ליד הרגליים שלי. חשבתי רק עליו, ועל איך אוכל לדבר איתו ויכולתי להרגיש איך המצח שלי מתקמט בכאב ואת המבט העצוב שלי כמעט סודק את הרצפה.. ואז פתאום הרגשתי שמסתכלים עליי. הרמתי את העיניים וראיתי את שרון מסתכל על אמא ומניע את ראשו קלות לכיווני, ושוב מסתכל עליי.העברתי את מבטי אל אמא והיא גם בדיוק הפנתה את מבטה אליי והסתכלה עליי במבט החודר המעצבן הזה שלה, אותו מבט שאגם קיבלה מאמא ושרון.

כשחזרנו הביתה הדבר הראשון שעשיתי היה לעלות לחדר שלי ולפרוק את הבגדים מעליי ולהשתחל לבגדים של שינה - חולצה ישנה של אבא ושורט פשוט. אחר כך הסרתי את האיפור והתמוטטתי על המיטה, וראיתי מגוון דברים עליה: הציור האחרון שציירתי, כמה ספרים ומחברות, כביסה שעוד לא קיפלתי ועוד כמה בגדים שלבשתי יותר מוקדם באותו יום. כשמשכתי את הכרית אליי והנחתי את הראש עליה כבר לא יכולתי לעצור את הדמעות. בכיתי בשקט ולבד, ובאותו לילה הדמעות היה גדולות וקרות. התגעגעתי."

כולנו חווינו כאבי לב. ואף אחד לא באמת לבד.

מנטרה לחיי אהבה טובים: "לכל סיר יש את המכסה שלו."

אנג'י

שלום וברוכים הבאים,

אני מניחה שאם נכנסתם קראתם את ההודעה הראשונית שלי, או שאני לא יודעת זאת פעם ראשונה שלי האמת בדבר כזה בכלל. בחיים לא חשבתי שיהיה לי בלוג אבל השעה הגיעה והיום בא, והופ טרללה בלוגרית נולדה.

כאן זה יהיה נגיד היומן שלי. אני לא אכתוב כל יום (יש לי חיים) ואעדכן פה ושם, אבל שורה תחתונה אני אפרסם דברים אישיים, שאני לא מגלה. זאת ההתפרקות שלי.

אתם לא חייבים להביע דעה אבל דעות וביקורות תמיד רצויות, רק תשתדלו להיות נחמדים.

אני אמנית כפי שציינתי לפני, יש לי חבר כבר יותר משנתיים, שאני מאוד שמחה ממנו. הדבר הכי טוב שקרה לי זה הוא. כן, כן אתם לא אומרים משהו שלא שמעתי בעבר,

דביק, קיטשי וקלישאה... כמו תקליט שבור, אבל לא נורא. אין לי בועה לפוצץ ואני לא חיה באשליות.

אני כמוכם, רק שהתמזל מזלי ומצאתי מישהו לאהוב ולהחזיק את היד בזמנים קשים וכואבים.

אז נחזור לעניין,

אני אמנית, אני אפרסם שירים, ציורים קישקושים עבודות, תמונות וסיפורים וסו און סו און, שהכנתי\יצרתי\כתבתי והשקעתי את מיטבי בהם - אז קצת רחמים.

אני שרה, אני רוקדת, אני שוחה אני עפה אני קופצת אני נושמת אני חיה אני מתה.

כמו כולנו.

מנטרה לחיים מעניינים: "לכל מטבע יש שני צדדים".