הבלוג של סוסון ים

כשסוסון היה בן 8 היינו בלאס וגאס. אני הלכתי להמר, פתאום הוא נעלם לי. היה אז ערב ולמעשה תוך כמה שעות היינו אמורים לטוס הביתה. אבל איפה הילד? חיפשתי בכל מקום לא מצאתי. הלכתי בתוך שטח הקאזינו לא מצאתי. הגעתי לעמדת המאבטח כדי לדווח על ילד שהלך לאיבוד, הילד חיכה לי ליד המאבטח עם חיוך: אמא הנה אני. רציתי לאכול אותו. ככ הרבה חוכמה, ככ הרבה תושיה אצל ילד בן 8.

היום הוא בן 31 כמעט. אתמול הייתי בתערוכה. סוסון התרחק, צילם, איבדתי אותו. המשכתי לטייל בתערוכה, הרי הוא כבר ילד גדול ועצמאי, וזו תערוכה ולא קורה כאן כלום, אולי בסוף הוא יחכה לי ליד הדלת. אבל סוסון נעלם. לא נמצא בכל שטח התערוכה, לא באולמות ולא במזנון. יצאתי החוצה הוא היה שם כולו זעם. איפה היית אני מחפש אותך כבר שעה למה את לא עונה לפלאפון. כי נגמרה לי הבטריה והקו והמכשיר אינם מן המשובחים. למה אתה מסתובב לבד? מסתבר שהבחור חולל שם מהומות.

כן, בגיל 8 היה לו שכל לעמוד ליד המאבטח ולחכות לי בחיוך. בגיל 31 אין לו את השכל שהיה לו בגיל 8. מתסכל ומייאש. מה יהיה איתו?

אני קמה בבוקר. הוא במיטה

קם מהמיטה אומר היי אוכל cereal אומר אמא אני אוהב אותך

לוקח את העיתון. חוזר למיטה. מדבר על ענייני דיומא. על הרצח שהתרחש אתמול בקריית אתא.

שוב קם מטאטא את החדר וקצת בחוץ, חוזר למיטה. אני בעצם לא יודעת מה הוא עושה בחדר שלו

הוא מתלבש יוצא מהבית זורק את הזבל

הלך לקנות קולה למה לא הביא חלב?

חוזר, שם שקית בזבל

מחמם משהו במיקרו

זורק בקבוקי קולה ריקים לחדר המדרגות

אוכל משהו. פיתה עם קןטג׳, מילקי לבן, קולה

גומר לאכול, מסתובב בבית, מתגלח, מתישב במחשב, צופה בפייסבוק

משחק סלוטומניה

מתחיל להוציא קולות מוזרים שואל מה שלום היד שלי עוזב את המחשב מתקשר חוזר למיטה

שוב קם מתקשר לסבתא שהזמינה לארוחת צהרים הוא יבוא לזמן קצר כי יש לו פעילות עם הסוציומאטים

חוזר למיטה

שוב קם מחפש עבודה במחשב

פותח טלוויזיה מזפזפ משחק משהו, רואה חדשות, מומינים, 

הלך לסבתא

ולסוציומטים

נראה שנפגש מאוחר יותר

זהו למעשה דוח תצפית

הוא מסתובב בבית חסר מנוחה

הוא מסתובב בבית בשקט, איש לא רואה שהוא חסר מנוחה

לא ידעתי שהוא ככ חסר מנוחה

חייב עבודה

זה יתן לו מסגרת, תעסוקה, כסף והכרות עם אנשים

חייב עבודה