אני זוכרת את היום בו נולד אביו של הנסיך הקטן הלוא הוא הנסיך וויליאם.
מובן שאי אפשר היה לעקוב אחרי זה בטלויזיה כמו היום. היה אז רק ערוץ אחד ובטח לא sky news או BBC
אני לא זוכרת שהתרגשתי אז במיוחד. אחרי הכל לי היה נסיך קטן משלי.
סוסון שלי נולד כחודשיים לפני הנסיך וויליאם, ויותר מאשר ראיתי בו נסיך, ראיתי בו תינוק. ויותר מאשר ראיתי בהוריו נסיכים, ראיתי בהם הורים.
כל פעם שהתפרסם עליו משהו הייתי אומרת, גם סוסון שלי ככה. או סוסון שלי יותר מפותח ויותר יפה.
כשהוריו יצאו לחופשת סקי אנחנו יצאנו לחרמון...
... בגיל 9 כאשר סוסון קיבל מכה חזקה בראש גם הנסיך וויליאם קיבל מכה חזקה בראש ממחבט גולף וגם הוא היה מאושפז תקופה מסויימת
אבל זהו. כאן הסתיים הדמיון. הנסיך וויליאם יצא מזה. סוסון שלי לא.
גם הנסיך וויליאם וגם סוסון זכו לראות בהתפרקות הזוגיות של ההורים.
אבא צארלס הסתובב עם קאמילה, איתה הוא מסתובב עד היום. אמא דיאנה הסתובבה עם דודי אל פיאד ואולי עוד כמה לפניו. כמה שאתה נסיך אני בטוחה שזה לא הביא לו אושר גדול. גם מותה של אמו לא הביא יותר מידי אושר. כן, נסיך אבל יתום. בקטע הזה אני יכולה לומר בודאות ששפר גורלי...
והיום הוא כבר אבא. אני ממש שמחה בשבילו. זה כזה כיף להביא תינוק הביתה. תינוק מלך, תינוק שכל העולם מחכה לו , הפעמונים מצלצלים, התותחים יורים...
גמני רוצה לראות את סוסון שלי אבא. זה ככ רחוק. כך שנותר לי להתרגש בשביל הנסיך ויליאם ולקוות שאולי הכל זאת גם סוסון יביא לי נסיך קטן...
השיר קצת עצוב אבל מתבקש. אני יכולה לאחל לכל הנסיכים באשר הם שלא יגיעו למצב של הנסיך הקטן מפלוגה ב'