הוא מתישב לך בתחתית הריאות,

עם כל נשימה הוא רוטט.

הוא עובר לסנטר,

משם לגבות

ומשם ישר לעיניים.

אז הוא זולג לך על הלחיים, ולא שוכח להשאיר שובל של קווים לחים.

ומשם נופל על הרצפה בטיפות מלוחות.

אז הוא בורח, ועובר לריאות של מישהו אחר.

רגעים רעים שכאלה.

קישור לבמה חדשה.

נקודה מכריעה שכזאת.

אתה באמצע ריצה,נותן את הנשמה שלך,נותן כל נשימה. אתה חייב להגיע לקו הסיום. אתה רוצה לקפוץ לבריכה שמחכה לך שם,לשתות את כל המיים הקרים

נשארה לך רק פנייה אחת,ואז,אז אתה פוגש אותו.

באמצע השדה,זה הוא. השטן.

מעוטר בגלימה לבנה ארוכה שמתהלכת אחריו,הקרניים בשחור-מוגלתי ופני הלבה.

והוא צועק עליך. ויש לו קול של ייצור קטן,אלף או לפריקון שיצא מההוביט. הוא אומר לך את כל הדברים שלא רצית לשמוע,וחותך לך את הראש. ובחיים הצרות שלך לא נשמעו לך כאלה מצחיקות. כמו צרות של דמות בטלנובלה. תמיד אמרו לך שאתה מזכיר בפרופיל את פטיטו,לא?

ואתה מת. ומוצאים אותך כרות ראש בשדה,ויומיים אחר כך יש הלוויה,ואבא שלך קורא עליך קדיש,וקורע את הגלימה הלבנה שלו.

והחבר שלך שר ומנגן את השיר שרצית שיהיה בהלוויה שלך,this monkey is gone to heaven עם הקול הצפצפני שלו.

וגם השכן עם הצלקות על הפנים היה שם,וגם המורה שלך שציירת עם קרניים אחרי שהיא נתנה לך 35 בבחן פתע חסר תועלת.

אולי כדאי שתמשיך לשאול את עצמך גם בגיהנום איפה השטן?