לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

The Start of Something


...

Avatarכינוי: 

בת: 31

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2008    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2008

ופתאום עולות בי זכרונות


עולות זכרונות מאותו יום הקיץ הזה

שחזרתי לבית, ואז אמא ואבא לא היו בבית.. הייתי בטוחה שהם עדיין בעבודה.. תקועים בפקק או משהו

אבל לא.. הם כבר היו בבית שלו.. של זה שכבר לא היה נמצא כאן באותן שעות

הם ישבו שם וחיבקו את הילדים האלה שהיום כבר כ'כ גדולים

ואז הגיעה הזמן שגם אנחנו לשאול מה קורה ואז גם הגיעה שיחת הטלפון

מת ?

מת?

מסתומרת? מה? איך ?

זה מה ששאלתי את עצמי אחרי שאח שלי סיפר לי מה אמרו לו

מה זאת אומרת מת ?

אולי מישהו שהלך.. נסע לחול.. וכבר לא יחזור לבקר

אבל מה זאת אומרת מת ? איך אני מבינה בפעם הראשונה בחיים שלי מה זה המוסג מת ??

והם חוזרים, ואיתם הדמעות וחוסר הידיעה הבילבול וחוסר האוני עם ההרגשה שאנחנו לא יכולים עוד לעשות דבר..

כי הוא מת

 

ואז נוסעים וממשיכים.. וממשיכות גם הדמעות ממשיכות המילים על אותו האדם וממשיכות המחשבות

ואני חושבת איך זה קרה? איך זה קרה שהוא נפל ופשוט הלך.. הלך ולא יחזור.. הוא כבר לא פה יותר וזה מה שכולם כבר הפסיקו להבהיר לי

אחרי הנסיעה הכל ממשיך להיות קשה ומבלבל עוד יותר.. מסביב כולם נסערים כולם עצובים ואלה שלא ממש הכירו מנחמים

קצת רע הרגשתי שקשה לי לבכות וקשה לי להבין

אולי בגלל שזה לא בדיוק נקלט.. איך זה יכול לקרות? באמת לקרות ממש פה ממש לנו ממש לי ?

 

וביום שאחרי אחרי לילה מלא בילבול עולים אנחנו שוב על האוטו בדרך לבית בקברות אז זה מתחיל להיתפס.. כשאתה שומע את צרוף המילים בית קברות...

ואנחנו יורדים וממשיכים ושוב אותה ההרגשה שליוותה אותנו מיום האתמול רק שהפעם באמת התחלתי לקלוט מה הולך

ואז אתה רואה מן משהו עם סדין לבן מעליו

ואז הכל מתפרץ והכל הכל כבר מובן

שם מתחת לסדינים נמצא האיש שכ'כ אהבת האיש שבילת איתו כ'כ הרבה שעות האיש שישבת אצלו בחגים ובשבתות

ואז אתה מבין שהוא כבר לא פה והוא כבר לא יחזור

שהוא נכנס אל האדמה ושם הוא נשאר

שהוא איננו

 

 

התפרקות אחרי שכמה שנים רעות שלא דיברתי על זה

שזה כאב לי אבל לא דיברתי, לא הייתי מסוגלת לדבר ואפילו לא לחשוב על זה.. לא להיזכר במחשבה שהוא כבר לא כאן

והיום אחרי כמה דקות ממושכות בצפייה התמונה שלך שנמצאת לנו על הקיר, היום אחרי שכל זה כבר עבר אחרי שאת זה אני כבר מבינה וקולטת היום אני מצליחה לפתוח את זה בגלוי

 

 

יואל דוד 21.7.04

יהי זכרו ברוך

נכתב על ידי , 26/11/2008 21:44  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חוזרים לחיים


חוזרים לחיים האמיתיים

עם מבחנים על לימודים עם צופים עם עבודות ובכללית עם לחץ..

אז מהאווירה של הטיול היה קצת קשה לי לצאת אבל הצלחתי לצאת מזה בסופו של דבר..

אז עד היום היה דיי שכונה גם בימים שהיינו בבצפר אבל עכשיו זהו כבר ממש חזרנו ללמוד למרות שמבטלים לנו מלא שעות מסיבות לא מובנות

אז היום בערך חזרנו לשיגרה

בצפר.. לומדים..

מבחנים.. (חמישי באנגלית =\)

בקרוב אסיפת הורים =\

מלאמלאמלאמלא עבודות שקשה לי לחשוב אפילו מתי אני עושה מה ומתי

ובצופים

היה קטע שממש הרגשתי כמו מדריכה גרועה כזאת

אבל היום תיקנו את זה :] היה ממש אדיר

אז הימים מתקצרים והעבודה נעשת גדולה וקשה יותר...

מעייף



 

נכתב על ידי , 25/11/2008 20:22  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לshanki אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על shanki ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)