עבדתי על אמא שלי בעניים.
לקחתי חבילת קרקרים ענקית מן המדף ואמרתי לה,'אני אוכל את כול הקרקרים ואז אני יבלע את האנטיביוטיקה'.
שקר וכזב,לקחתי את החבילה אל החדר וסגרתי את הדלת,כדאי להראות לעצמי שאני חזקה מול האוכל אז התחלתי לסדר את החדר.
התעלמתי נחרצות מן הקרקרים כאילו ולא היו,כאילו היו עוד משהו דומם ורגיל בחדר שלי,כאילו שזה לא הדבר ממנו אני פוחדת יותר מכול.
סידרתי את החדר,התיישבתי מול הקרקרים,לקחתי לשלושה,כול אחת חתכתי לחתיכות קטנות ואכלתי לאט-לאט,יש לי את כול הזמן שבעולם.
לקחתי את כדור האנטיביוטיקה ובעלתי אותו למרות טעמו המר והנורא,לקחתי את חבית הקרקרים והחבאתי אותה בארון.
ניצלתי,זה"כ הנזק-50 קל' כנראה.
הגעתי לחלק הכי מעניין בספר 'מיזרי' מאת סטיבן קינג,הרגע בו פול שלדון מגלה על עברה של השובה שלו-אנני וילקס,
שכנראה סובלת ממקרה חמור של מאניה-דיפרסיה,ואני מתה להמשיך לקרא ולגלות מה אנני חובה בעברה,מהו הסוד האפל שלה.
אתמול נסעתי לתל-אביב,ושנאתי כול רגע,אני רגילה לישוב השקט והקטן שבו אני גרה,ותל-אביב היא כ" רועשת,אני לא מבינה איך בכלל אפשר לגור שם,חזרתי ביתה עם בחילה.
מה יצא לי מזה? תיק של דיור שסבתא שלי לא רצתה יותר,היא עברה לשנאל/פנדי/דולצה וגבאנה.
100 ש"ח,הסיפור דווקא מצחיק,סבא שלי ניגש אלי,הכניס לי בכוח את הכסף לכף היד ולחש לי 'לכי לאכול משהו לעזעזל' במבטא רוסי כבד.
חולצה חדשה של ארמני מאמריקה,גופיה חדשה בצבע צהוב וסומק של דיור.
וגם לשתות קצת יין בזמן שסבא וסבתא לא שמו לב,וחיבוק ענקי מסבתא שלי.
Chance doesn't exist
But the path of life is not totally so predestined
And time and chronology show us how all should be
In the ways of existence
To find out why we are here
Being consciousness is a torment
The more we learn is the less we get
Every answer contains a new quest
A quest to non existence, a journey with no end
[...]
Our future has already been written by us alone
But we don't grasp the meaning
Of our programmed course of life
Our future has already been wasted by us alone
And we just let it happen and do not worry at all
Epica - Sensorium
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
No Time To Cry