חכמובלוג

אני רוקד כל לילה בין רצפות מלוכלכות ורטובות כדי להרגיש שאני עושה משהו עם השוםדבר שלי.

זה מתחיל בלעצום את העיניים, וכמו שיואב אומר: "אתה צריך לשחרר את השרמוטה הפנימית שלך!"

לאט לאט אני תופס את השיער שלי ועושה מארש עם המגפיים הכבדות שלי.

אתמול המוזיקה הייתה כל כך חזקה שהיא חוררה לי את האוזן השנייה עד שהייתי צריך להחליק וליפול כדי לאסוף את מה שהלך לי לאיבוד.

אחרי שלא מצאתי את מה שרציתי הלכתי כדי לשטוף את הפנים ואהבתי את מה שראיתי. הריח של העשן והדיבורים הגועליים והמתנשאים על ערים אירופאיות ועל הסו קולד סחים יצאו לי מכל החורים. כמעט כמו אנשים שמצוטטים את יניר האחמ"ש בכל סיטואציה אפשרית והפכו למיש מאש ופארודיה על עצמם.

הכל כבר מצחיק, הכל זה כבר חיקוי של חיקוי של חיקוי.

וזה למה נשבר לי מלראות את כל זה

אז זה מתחיל בלעצום את העיניים.