אני לא יכולה להגיד איך ומה קרה, אבל זה גרם לי לכתוב פה.
מעצבן אותי, שתמיד אתה חורט לך בלב, שתדע מה להגיד וישלך המון, להגיד לאותו מישהו ופתאום מההלם,
או יותר נכון מהפחד אתה לא מוציא מילה.
אפשר להגיד שזה היה ריב, ולעצמי את כל מה שאני רוצה להגיד אני אומרת, וחוזרת על זה שוב ושוב.
ומול היריב, אני לא מוציאה מילה מהפה, אין לי ביטחון ואין לי כלום.
אני פחדנית.
אני רוצה כבר להיות עם הביטחון הזה, להראות שגם אי שם בפנים נמצא הפה, וגם הוא עושה משהו.
נשבר לי מזה שאני משותקת ברגעים שאני כי רוצה לצעוק בהם.
לא רוצה לסבול יותר, רוצה חיים מדבש,
בלי בעיות בכלל, רוצה להתנהג כמו האלה מהפרסומות -
המאושרים למינהם.